נדיבת בשר הנרייטה ודלת רוח
קטנת עיניים, גבה שחוח
מצחה רחב ושומם כערבות
הטונדרה מוכות מי קרח

אפה בשרני ואדום, מנטף
כוודקה בשלג שאיננה קופאת
מטנף לבושה הטלוא - הפשוט
בעודה מדדה במורד ההר
ועורפה מגיר בדידות

מבט מלווה הנרייטה משפילת צמרות
ברושי המדרכת מביעים לה כבוד
שריגי דליות רגליה נעים
כורכים עמודי שוקיים נאים

בואי הנרייטה הניחי.
השתרעי לאחור וישרי את גווך.
אנחה קירילית הבל פה מתפוגג
אווררי שעותייך בחיוך וחלום
בואי הנרייטה הניחי.
אמחוט זיעתך בשולי מטפחת
אמחה שפתך הליאה בלשוני
אתיר את חזך המתפרץ לעולם
בעוד את נמסה ליצועי מורדות ירוקים
תילחשי שנות סבלך בפכפוך יובלים,
מטה, מטה זירמי
אל תדדי, הניפי ידייך
ושדייך ישירו חירות.

פגועת מבטים הנרייטה
אוספת צעיף ודליים
מגיפה סודרה ושולי כפתורים
ייצמדו לבשרה החיוור.

קמטי חיוכה יימוגו בפחד
שוליו ירכינו מבט.
הנרייטה הולכת הביתה
בדרך עפר חבוטה ולועגת. לאט.

הנרייטה חונקת רגשות ענקים
לא רוצה איכרות או שדות או דליים
עיניים כבות לא רואות
כי היה ועבר
והותיר
הנרייטה אחת על ההר.