עננים של גשם
מדרום
הביאו איתם
מחשבות עליך
לכשיום ראשון התקרב
והזמן שלנו הלך ואזל
כבר אפשר היה לומר שגמרנו
עצוב לומר שויתרת
בטח כבר
הגעת הביתה.
לא שמעתי ממך.
רק המחשבה עליך
מחממת אותי
בכאב של דמעות
ויום אחד אנחנו נתקל
במקרה בעיר הגדולה
נסקור המומים את אותות הזמן
וניפול,
כאילו לא נפרדנו מעולם
ואולי, תבוא לפגוש אותי
בתחנה המרכזית
סתם ככה, בדרך מהבסיס.
ואחרי נשיקה כזאת,
כמו בסרטים הוליוודים,
שהמצלמה מסתחררת סביב האוהבים,
אני אשאר לסופ"ש
ושוב גשם.
לילה לפוך.
הפוך שלי יוותר
בודד וקר בלעדיך.
בוא לישון איתי.
רק לישון.
ובהכרה מלאה
ממשיכה לבנות,
מגדלים באויר
ותוהה אם יש
דרך חזרה
למה אתה בשבילי
לא מה שאני בשבילך? |
