פאולינה ז'וקוב / רוחות קרירות |
ומעליה השמיים
השחורים
היום הם בהירים
מעננים
זרועים בכוכבים
והירח שוב מאיר את מי
הים הסוערים
ושוב יש זוג של אוהבים
רוקם חלומות לאור האופק
הענוג
והיא עומדת על הצוק
מוארת באורות המגדלור
והספינות חוזרות
גדושות בסיפורים וריחות
של החופים הרחוקים
והיא עומדת בדממה
ולב כבד
הטבע שוב מקשיב
לרחשי הלב
גם היא ישבה שם
פעם
עם עיניים נוצצות
ולב מלא באהבות
אך הימים עברו
להם בלי לשוב
עם רוחות הערב הקרירות
נשאו עמם תשוקות וזכרונות
למגע עדין ומתבייש
ולעיניים נבוכות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|