אתם לא יכולים לצפות ממני את זה, זה לא פייר.
אתה לא יכולים לצפות ממני לצאת לחיים, לחיות.
אני לא בחרתי את הסבל הזה. לא בחרתי להגיע לכאן.
אני פשוט לא מסוגלת.
אני מצטערת שאני לא יכולה לעשות את כל הדברים שאני רוצה.
זה בלתי אפשרי שאתה לא יכול אפילו לחשוב בעצמך. שאתה לא יכול
לזכור מה שאתה רוצה לעשות, ואם אתה זוכר אז אתה לא מצליח לזכור
איך.
זה מתסכל להמשיך וליפול בכל פעם שאתה מנסה בכל זאת לעשות
משהו.
זה לא ייתכן להיות כשאתה היחיד שיכול לעזור לעצמך, אבל אתה לא
יכול.
זה חונק שהבחירות שאתה עושה מתנגשות עם דברים אחרים ומונעות
ממך את הדברים שמחזיקים אותך בחיים.
זה מדכא שהלב וההגיון רבים על משהו שלא יכול להיות מציאותי.
זה שובר שאתה אפילו לא מוגדר כלפי עצמך. שאין חיבור בינך לבין
הגוף, אין חיבור בינך לבין העולם, החיים.
והידיעה שבמצב הזה אף אחד לא יתקרב יותר מדי רק מטביעה אותך
יותר.
אני לא שייכת לכאן. זה לא פייר.
אני מצטערת שזה קצת מבולגן, אבל אתם לא יכלים לצפות ממני את
זה.