אורן אליאן / אתה, הנך |
והנך מליבי יצאת כה מהר.
והזמן כך טס לו ודוהר והרגש עמו מתרחק ודועך.
ואתה, אתה לא רואה כמיהתי כך אליך
מאין ערגה מתוקה המופיעה עם הרוח.
הנך אינך יודע רגשותיי הרבים ההולכים ובאים
הנך לא יודע איך בי הם משטים.
ואתה אינך מוכר, לוטה בחשכה מרובה,
הנך, ידוע, מוכר ומואר.
אתה שם, רחוק לי יותר
הנך שוב קרוב, לא מבין,
חי במעין אילוזיה,
שיום אחד תסתיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|