מאחורי הבית הגבוה שבקצה השכונה לא היה כלום.
לא שדה, לא פרדס, לא מגרש. אפילו לא בית אחר , קטן יותר.
מאחורי הבית שבקצה השכונה היה ואקום - ריק מוחלט . הילדים של
השכונה היו משחקים בכדור וכשהיה עף במקרה אל מעבר לבית שבקצה
השכונה הם היו פשוט הולכים וקונים כדור חדש. אף אחד לא העז
לעבור את הגבול אל עבר הלא נודע.
שמועות רצו שנים באשר ללא נודע. שמועות על רוחות ושדים שגרים
שם. חלק מתושבי השכונה נשבעו שמוקדם בבוקר היו רואים דמויות
שחורות מהצד האחר מגיעות למכולת השכונתית ונעלמות תוך מספר
דקות. אף אחד מהם לא הצליח להסביר מה לשדים ולחנות מכולת לכל
הרוחות.
סנדו, בעל המכולת, סרב להתייחס לשמועות - "לא יודע מה דיבורים
אלו. מי רוצה חלב אני נותנת חלב." אמר במבטא רומני כבד.
ומאחורי הבית שבקצה השכונה שלכאורה לא היה כלום מעבר לו ולמעשה
היו שם המון קראוונים קטנים, המשיכו העולים מאתיופיה לחיות את
חייהם כרגיל.
רק הפריע להם ההרגשה שקצת מתעלמים מקיומם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.