מיכה בן-מאיר / סוף העולם - חלק ב' |
נשף עצמו אל הדירה שנמה בצל הירח הגוסס
ליקק בהבל רוקו המצחין
ילדה יפה בפנים חתומות
האויר מלא שאונו של תקתוק השעון
מונוטוני ומת הוא קדח
את דרכו אל ליבו של הזה שאין שם לו
והרעיד מיתרים חרישיים
קרן אור שדפה גוויתו של רחוב
ופרפר באוויר הקפוא
שמוט כנפיים ניצב ללא ניע בגוש
האוויר שנדם מסביבו
עין תכלת, חלב מחוספס
ועט ששרט את דרכו בדממה
ולא כלום
לא כלום
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|