[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יול בהט
/
שבעה ימים

שבעה ימים ארכה בריאת העולם!
כך גם תקופתו של ששון אוחנה




היום הראשון
הכותרות צעקו בכל העיתונים : "אין יותר אלוהים". כן זה נכון,
אין יותר אלוהים. אלוהים התפטר. ולא סתם אלוהים התפטר, אלוהים
התפטרה. כן! מה שאתם שומעים, התפטרה! השאלה הנצחית סוף סוף
נפתרה, אלוהים הוא (או היה) אישה. "נמאס לי" צוטטה אלוהים בעוד
היא אורזת את המזוודות. "כולם כפויי טובה. משעמם לי למעלה
ובסופו של דבר גם את הכושים כבר נמאס לדפוק".
"ידענו שהיא אישה כבר מההתחלה", אמרו מומחים בעלי עניין, "רק
אישה הייתה יכולה לדפוק ככה את הכל". בקיצור, בלאגן.

המלאכים, ובראשם המלאך בבריאל, התכנסו לישיבת חירום בגן עדן,
וניסו לחשוב מה עושים. בסוף, בצעד החלטי, קם בבריאל ואמר שצריך
לעשות בדיוק מה שהם עשו בפעם הקודמת - הגרלה. "מה שבטוח",
הוסיף בבריאל, "יותר גרוע ממה שהיה קודם לא יכול להיות".
המלאכים הוציאו את מכונת ההגרלות הישנה מהמחסן וניסו להפעילה.
בהתחלה, המכונה לא הסכימה לעבוד, אבל כמה מכות סידרו את העניין
("זבל טיוואני", חשבו כולם). בבריאל לחץ על כמה כפתורים
והמכונה התחילה לעבוד. חצי שעה של רעשים, עשן, אורות ושאר
דברים מוזרים, אך לבסוף סיימה המכונה את עבודתה והוציאה פתק
לבן. על הפתק היו רשומות שתי מילים - ששון אוחנה.

ששון אוחנה, למתעניינים, לא  הרגיש בכלום, ולא ידע מה הולך
לצפות לו בקרוב.



היום השני
למטה בעולם הגשמי, משחק הכדורגל של קבוצת השכונה היה בעיצומו.
את האמת, האנשים בשכונה לא באו למשחק ממש בשביל לעקוב אחרי 22
האנשים שרצו אחרי הכדור. הם באו בשביל האווירה, בשביל
הפיצוחים, בשביל שיוכלו לקלל את כל העולם ולאף אחד לא תהיה
בעיה עם זה. אבל, חלק אמנם כן באו לצפות ב22 השחקנים שרצו אחרי
הכדור. גם משפחת אוחנה הייתה ביניהם. הם באו, בעצם, לעודד שחקן
אחד, את ששון אוחנה, הכן הבכור האהוב. ששון היה כל מה שהיה
אפשר לבקש מבן בכור : גבוה, נאה, וכמובן שחקן כדורגל ברמה
עולמית (ליגה ג', אבל מי סופר). בקיצור ששון היה כליל השלמות.
הם לא היו היחידים שחשבו כך, ששון היה מלך הבנים ואליל הבנות,
ככה שאתם חייבים להבין את גודל ההפתעה על פניהם של כולם
כשהמשחק נעצר, בעקבות העובדה שפתאום, באופן מסתורי, רק 21
שחקנים רצו אחרי הכדור, ובעצם באותו האופן המסתורי, גם הכדור
נעלם.

ששון מצא את עצמו פתאום כשהוא נמצא לבדו בחדר שכולו היה
לבן(כמובן שהוא לא היה באמת לבדו. הכדור שלו היה איתו, ובדרך
כלל, לששון זה הספיק). לא היה לו מושג איפה הוא נמצא ולכן היה
רק מובן שהתגובה הראשונית שלו תהיה "רבאק, כמעט הכנסתי גול".
בינתיים, מחוץ לחדר ,דרך חלון חד כיווני הסתכלו עליו בבריאל
ושאר המלאכים. "על מה נפלנו?", אמרו כמה מלאכים ספקנים, "אין
לו סיכוי, הוא יעזוב בדיוק כמו הקודמת". אבל בבריאל התעשת ואמר
: "זה מי שהמכונה בחרה וזה מי שיהיה. אתם יודעים טוב כמוני
שלפי החוקים אי אפשר לעצור את התהליך מרגע שהתחיל, וזו הסיבה
שאנחנו נצטרך להסתדר עם מה שיש". "אני אישית", מיהר והוסיף,
"מאמין בו". בעוד שאר המלאכים השפילו עיניהם בושה נכנס בבריאל
לחדר הלבן והתחיל ללכת לכיוון ששון. ששון מצדו, בתור איש פשוט
וירא שמיים, באופן טבעי לחלוטין, התעלף על הרצפה.

כשהתעורר, ששון מצא עצמו בחדר לבן חדש, שונה במקצת מהקודם.
מעליו רכנו 3 דמויות מטושטשות שהוא לא זיהה. "אתם חייזרים?",
שאל ששון בתמימות, "חטפתם אותי?". אחת הדמויות התקדמה קצת
ואמרה "ממש לא ששון. אנחנו מלאכים. אני המלאך הראשי בבריאל,
ואתה ששון, אתה נבחרת להחליף את אלוהים." "מה אלוהים, מי
אלוהים?", נלחץ ששון, "יש כבר אלוהים לא?". "אתה לא קורא
עיתונים", שאל בבריאל. "לא", ענה ששון נחרצות. "אולי חדשות
בטלוויזיה?" "לא", חזר ואמר ששון, "כל התשקורת השמאלנית תמיד
רודפת אחרי דרעי הזכאי והצדיק רק בגלל שהוא ספרדי". "בכל
אופן", התאפק בבריאל בכל כוחו שלא לצרוח, "אם נהפוך סיפור ארוך
לקצר, אלוהים התפטרה ואתה נבחרת להחליף אותה". "אבל מה לי
ולזה? מה אני יודע להיות אלוהים?". "אל תדאג ששון, אנחנו נעזור
לך, אנחנו חברים שלך והכל יהיה בסדר."



היום השלישי
לאחר יום עבודה מפרך ביום הקודם (שעה וחצי עברה עד שהם הצליחו
לשכנע את ששון שהם מתכוונים ברצינות ויגאל שילון לא עומד לקפוץ
כל רגע מאחוריו), הצליחו המלאכים להכניס את ששון לעבודה
האמיתית. הדבר הראשון שששון החליט בתוקף תפקידו היה שיפנו אליו
בשם "ששון" (הוא העדיף שכולם יקראו לו ששון כמו בשכונה, בניגוד
לניסיונותיהם של המלאכים לקרוא לו "אלוהים" או "הוד מעלתו" או
"הוד רוחניותו" ושאר תארים דומים).
עבודתו של ששון, לעומת זאת, הייתה למרבה הפתעתו רצינית וקשה.
אבל, כפי שבבריאל הבטיח לו, ברגע שהוא קלט את העניין זה נהיה
די פשוט. "זה מכשיר שאלוהים המציאה כשהיא עוד הייתה כאן", הראה
בבריאל קופסה קטנה עם הרבה כפתורים. "היא קראה לו : מכשיר
ששולט על הרבה דברים מרחוק בעזרת כפתורים". "כאילו...שלט?",
שאל ששון בתמימות. "שלט...", הרהר בבריאל, "שם קצר וקלע, איך
לא חשבנו על זה קודם. בקיצור, ה...שלט הזה עוזר לך לארגן דברים
על פני כדור הארץ. דרך המסך שלפניך אתה יכול לראות כל מקום על
פני כדור הארץ וכן את כל ערוצי הכבלים והלווין, חוץ מערוץ
הפורנו שאליו תצטרך קוד מיוחד שאלוהים....שכחה... להשאיר לנו.
"ואז מה?", שאל ששון. "אז, ששון, אתה עובר בין הערוצים ממקום
למקום על פני כדור הארץ, ומחפש בעיות הדורשות את התערבותך. כמו
כן אתה תשמע את בקשותיהם ותפילותיהם של האנשים, להוציא את אלו
שנפסלו על ידי הצנזורה. אלוהים תמיד התעלמה מהבקשות הקטנות,
אבל עכשיו אתה אלוהים, אתה תחליט. כשאתה רוצה לעשות משהו אתה
לוחץ על הכפתורים פה ופה וזהו. בהצלחה."

בפעם הראשונה בחייו ששון הבין שיש לו אחריות גדולה. הוא החליט
לא לפשל ולעשות כמיטב יכולתו. כמו כן הוא החליט שאם יש לו את
היכולת הוא לא יהיה כמו אלוהים הקודמת. הוא יקשיב לאנשים
הקטנים.



היום הרביעי
בערך חצי שעה לפני ארוחת הצהרים בבריאל בא לבקר את ששון בחדר
הבקרה ולשאול בשלומו. "הכל בסדר?", שאל בבריאל. "הכל סבבה",
ענה ששון. "בחיים לא הרגשתי טוב יותר או חשוב יותר כמו שאני
מרגיש עכשיו. מי היה מאמין שששון אוחנה, הערס הקטן מהשכונה
יגדל להיות לא פחות ולא יותר מאלוהים. אבל... אפשר לגלות לך
סוד?" "בטח, אתה יכול לספר לי הכול". "טוב, אז רק רציתי להגיד
שלא ידעתי אף פעם שיש כל כך הרבה בעיות בעולם. בשבילי הבעיה
הכי גדולה הייתה איפה רואים את המשחק בשבת."
"אני שמח שאתה מתחיל להבין למה היה כל כך חשוב להחליף את
אלוהים. אני שמח שצדקתי בקשר אליך, אבל רק שתדע, שהסוכנים שלנו
למטה (היועצים החינוכיים, למקרה שתהיתם), הם אומרים שהאנשים
למטה מאוד מרוצים, בעצם אפילו יותר מתמיד.

למטה בעולם הגשמי באמת היו מרוצים. תוך לילה אחד רוסיה הגיע
להסכם שלום עם רוב המדינות השכנות. רוב סומליה הפכה משממה
לדונמים ודונמים של שדות פורחים, כרמים בשלים ופרדסים משגשגים.
סמים, זונות, אלימות כולם ירדו באופן דרסטי. רק הישראלים
והערבים המשיכו לריב (יש דברים שאפילו ששון לא יכול לעשות).
ששון התפנה גם לבקשות הקטנות כמו שהבטיח: חתול שנתקע על עץ,
בקשה למציאת אהבה, עבודה ועוד. העיתונים חגגו "ששון מלך
השמיים" וגם " אלוהים - הגירסה המשופרת" ועוד. עיתוני רכילות
התמלאו בכתבות על חברים של ששון, ועל כאלו שטוענות שהם היו
חברות שלו עד הרגע שנעלם. כולם השתתפו בחגיגות. כולם חוץ מאולי
עיתוני השוליים המחתרתיים, שתמצאו באוניברסיטאות, שאמרו בניגוד
לכולם ש"אסור להתפתות. הסוף קרב וששון חייב להיעצר אחרת הכל
ילך לאיבוד". אבל את האמת, אף אחד לא ממש הקשיב להם. גם לא
ששון.



היום החמישי
מאז תחילת הימים הדבר הקבוע היחיד הייתה העובד שדברים משתנים.
פעם חם ופעם קר, החודש מתחיל ובלי לשים לב הוא כבר נגמר, שנים
עוברות, מאות חולפות ואפילו שני מילניומים כבר החלפנו. אבל מאז
שקבוצת הקופים הראשונה שהתפתחה לבני אדם ראתה שטוב להם בחלקת
היער שלהם ובטח יהיה יותר כיף אם היא תשתלט על עוד אחת, כך
נוסף עוד דבר קבוע - האדם תמיד היה ותמיד יהיה חמדן.

ששון, מותש מעבודה רצופה של יומיים וחצי כמעט בלי שינה, החליט
לקחת חופש לשאר היום ולהשתכשך בעננים. הוא חשב שזה מגיע לו ואף
אחד מבין המלאכים לא פיקפק בכך. בחלומותיו הפרועים הוא לא
האמין שמשהו דרסטי יקרה בהמשך היום. הרי כולם כבר מרוצים ובעצם
איך אומר המשפט : "קצת מנוחה עוד לא הרגה אף אחד". ששון, ככל
הנראה, לא קרא את הפסקה הקודמת.

בעוד ששון נח לו, העולם התחיל להרגיש לא בנוח. הם התרגלו לחיים
הטובים. הם התרגלו שהכל טוב, והחדש שלמעלה עושה הכל בשבילהם.
אבל מתוך כבוד למתחילים, ותקווה ששון יחזור לעצמו ולא יעשה
שטויות כמו לצאת להפסקות, אז הם עוד נשארו רגועים במקצת. פה
ושם אצל אנשים מסויימים, צצו להם מחשבות מאחורי המוח לתוך התת
מודע : "למה בעצם אנחנו צריכים אותו? אי אפשר לבד?" אבל כאמור
היו אלו מחשבות בודדות אצל אנשים בודדים שנעלמו כפי שבאו.
רק עיתוני האוניברסיטה ודומיהם המשיכו בכתובות הנאצה נגד
"שלטון הששון".
ששון מצידו נרדם ישר ובכל הזמן הזה ישן שנת אלוהים רוחנית.




היום השישי
ששון לא שם לב בעצם ביום הקודם רגע לפני שיצא להפסקה הגדולה
כמה היה בעצם עייף. הוא ישן וישן, ובעצם כשהתעורר היה כבר צהרי
היום למחרת. את האמת, קשה להאמין שהיה מתעורר אלמלא העיר אותו
בבריאל בבהלה והגיש לו את תקציר החדשות של השעה 12. בשום אופן
כלשהוא ששון לא היה מוכן למה שקרא : "האנשים מאבדים תקווה
בששון. פתרון לא נראה באופק. האנשים קוראים הלאה לששון" אבל מה
שתפס את עינו של ששון יותר מכל הייתה הודעה מטעם ראש איגוד
הסטודנטים הקורא לצורך המיידי ל"מיגור שלטון הרשע והכזב של
ששון".

ששון לא היה מבריק במיוחד בתור אדם מן השורה. דבר זה לא השתנה
במיוחד כשהתקדם לתפקידו החדש, אבל אי שם בפנים, אינסטינקט
ההישרדות צעק לו שאם הוא לא יפעל בקרוב ובמהירות הכל יתמוטט.

ששון הכין עצמו פיזית ונפשית למרתון מחודש. הוא ישב על הכורסא
הנוחה שלו, בהה במסך לכמה שניות, לקח את השלט בידו והחל להעביר
ערוצים, תוך לחיצה במהירות מסחררת על הפתורים. הוא קיווה שאם
יפתור כמה בעיות האנשים ירגעו. הנסיון שלו נמשך עד היום
שלמחרת.



היום השביעי
בשעה שתיים בצהריים, לאחר יותר מ24 שעות רצופות של בהייה במסך
ופתירת בעיות נראה היה שהמצב נרגע. ששון קם מכסאו והלך לכיוון
המקרר. בדרך הוא התמוטט תחת העייפות שלו. המלאכים רצו לעברו
ועזרו לו לשבת על כסא שהיה באזור. "אני לא יכול יותר", מלמל
ששון, "עוד פעם אחת כזו ואני לא יודע מה יקרה לי". "אז תתפטר",
עקצו אותו המלאכים הספקניים מתחילת השבוע. "תוותר בדיוק כמו
שהקודמת ויתרה". ששון לא הספיק לענות להם, מכיוון שלאחר מספר
דקות של רגיעה בעולם הראו ערוצי המסך הודעות אזהרה על קריסת
המערכת ואוזניו של ששון התמלאו מחדש בצעקות האנשים הדורשים את
עזרתו המיידית. "אני לא יכול יותר עם הרעש הזה. הרעש הורג
אותי". ואז, תוך הארה פתאומית, ידע ששון מה לעשות בכדי לעצור
את הרעש. "זה כל כך פשוט", חשב ששון לעצמו בעוד הוא מדדה לעבר
הכורסא, ועיניו בהקו. בבריאל היה הראשון שראה את הבוהק בעיניו
והבין למה ששון התכוון. הוא רץ לעברו בניסיון לעצור אותו אבל
זה כבר היה מאוחר מדי. ששון שחל ידו לעבר השלט וברגע של
פילוסופיה אמר : "ניסיתי. ניסיתי ככל יכולתי. שבעה ימים ארכה
בריאת העולם! ככה נמשכה גם תקופתו של ששון אוחנה". אמר, ולחץ
על כפתור הכיבוי שבשלט.



                                    בעולם הגשמי השתרר שקט

                         מסתבר, לשישה מיליארד גופות קשה
לעשות רעש












loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?






עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/10/00 22:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יול בהט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה