|
יש רגעים שהדיכאון משתלט,
יש רגעים שהכל כבר נגמר.
יושבים וחושבים על מוות
שזה כל מה שנשאר
זה קורה הרבה שאנשים הולכים.
אבל כשמישהו שלך עוזב,
זה עצוב, זה הורג,
וזה במיוחד כואב.
המישהו שלי עוד חיי ונושם
אז למה הוא לא כאן איתי?
רוצה להרגיש את חיבוקו העוטף,
השומר עליי מפני נשמתי.
אז למה מי שיושב שם למעלה
חייב לעשות את זה כ"כ קשה?
למה הוא תמיד אוהב להרוס...
כל דבר יפה? |
|
|
מכל האי-מיילים
המטופשים שאני
מקבלת, מצאתי
שאלה אחת חכמה:
"צפיחית, איך זה
שאת כזאת
חכמה?"
אז תודה רבה למי
ששאל את השאלה
הזאת ותאמין לי
שאם היה יותר קל
להיות טפשה אז
בטח הייתי,
אבל אני זורמת
עם מה שהכי טבעי
לי.
עכשיו, כשאני
חושבת על זה,
השאלה שלך נשמעת
לי
די טפשית,
למען האמת...
בחיי !
אני מחכימה מרגע
לרגע !
צפיחית בדבש
חכימה בגמיזה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.