[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קמתי מוקדם בבוקר. צחצחתי את השיניים, הברשתי את השיער ושתיתי
את כוס השוקו שאמא הכינה לי וגם לעצמה.  
ערב קודם קבעתי עם חברה שלי להיפגש מתחת לאחד העצים בשכונה.
יצאתי בערך רבע שעה לפני השעה שקבענו, ולהפתעתי החברה חיכתה לי
כבר, נסערת מאוד, כמו שמעולם היא לא היתה.
היא סיפרה לי שעבר עליה לילה מאוד מוזר. חלומות בלהות, על שדים
ורוחות, על כלבים מתים, הרבה דם וגופות. הרגעתי אותה ונתתי לה
לשתות מהמימיה. צעדנו, שתינו, בערך חמש דקות באיחור, לכיוון
תחנת הרכבת. במקרה הגיע בדיוק אוטובוס לתחנה שהיתה ממש לידינו
ועלינו עליו, כדי לא לפספס את ההסעה. הנהג היה שמן, וכל הזמן
הסתכל עלינו במראה. אני אפילו לא שמתי לב איזה קו זה היה.
משום מה האוטובוס היה ריק, והוא לא עצר באף תחנה. נסענו, כאילו
בלי שום מטרה. הגענו לאיזור לא מוכר, וחשבתי שבטעות עלינו על
קו שנוסע מחוץ לעיר. שאלתי את הנהג מה קרה, והוא הרגיע אותנו
ואמר שהאוטובוס נתקע. הוא פתח את הדלתות והציע שנרד. לא היה לי
מושג איפה אנחנו, וחברתי היתה עדיין מבולבלת. הסתכלתי לשמיים,
כמו שאבא לימד אותי לנווט בעזרת הכוכבים, אבל היה אור יום
והשמיים היו בהירים. ואז נשמע קול המנוע של האוטובוס והוא נסע
משם.  הרגשתי תחושה מוזרה. ילדה קטנה, באמצע השממה. כמו בשיר
הזה, הישן, שמידי פעם שומעים ברדיו: 'מימין ומשמאל רק חול וחול
'. לא היתה שום ברירה, החלטתי ללכת בעקבות סימני הצמיגים של
האוטובוס.
אחרי הליכה של בערך שעה (אני לא בדיוק יודעת כי לא היה לי
שעון), ואחרי שהתחפרנו שתינו כמה פעמים בחול. הגענו לכביש
אספלט שהיה ממש חם, ושם, במזל, חנתה מכונית, עם שני אנשים, איש
ואישה שהיו מחובקים. הם סיפרו לנו שהם שני חברים שמתכננים
להתחתן ולהוליד ילדים. הם לקחו אותנו לתחנת המשטרה, ששם חקרו
אותנו על מה שקרה. השוטרת דיברה בטלפון על מקרה אונס נורא
ואני, האמת, לא כל-כך הבנתי על מה היא מדברת. אחרי שהיא סיימה,
הגיע רכב כזה של בית החולים ולקח אותנו למה שהם קראו: "סדרת
טיפולים".  אני חייבת לציין שהבדיקות היו ממש השפלה, ואני לא
בדיוק יודעת מה הם חיפשו. הם כנראה לא כל-כך מצאו.
סוף סוף הם נזכרו לצלצל לאמא ואחר-כך גם לאבא, שהיה מודאג אחרי
שהתקשרו אליו כמה פעמים מההסעה וסיפרו שלא הגענו. ואחרי עוד
כמה זמן אמא באה ולקחה אותנו. חברתי היתה עדיין נסערת ומאוד
מבולבלת. אני לא יודעת אם מהחלומות שחלמה בלילה, או ממה שקרה
לנו באותו היום. לאור היום. שישמר ביננו לתמיד. בסוד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סלוגן זה הוא
נסיון של מערכת
דירוג הסלוגנים
החדישה.


הצביעו:

חזק
5
4
3
2
1
חלש

מוגש כשירות
לציבור ע"י
צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/8/01 14:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו בר-לב

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה