פרק א':

הכל החל לפני 12 שנה לערך, כאשר סיימתי את השירות שלי בכוחות
הקומנדו הימי, במסגרת שירות הקבע הקצר שלי בצבא ההגנה לישראל.
עוד באותו היום שהשתחררתי, דקות ספורות אחרי שסיימתי את תהליך
השחרור שלי מהצבא, בדרכי מהבקו"מ לתחנת האוטובוס, ניגש אלי
"מגייס מועמדים" של משרד הביטחון, עוד ממבט מרוחק, שיערתי כי
הוא עובד בשירות המוסד או השב"כ.
הוא הציג את עצמו כ-מ', ועוד לפני שהספקתי לשאול, הוא ענה לי:
"שמי המלא אינו חשוב, סגן גולדמן", והזמין אותי לשבת באיזה בית
קפה קטן ואינטימי שהכיר בקרבת מקום.
מיד אחרי שהתיישבנו בפינה מבודדת בקצה בית הקפה, האיש החל
לדבר: "כפי שבוודאי ידוע לך, אנו ב"שירות" מחפשים אנשים בעלי
כשרונות ויכולות." "איזה סוג של כשרונות אתם מחפשים?" שאלתי
אותו, והוא ענה לי לאחר שנייה, ובלחישה: "הכשרונות לחדור לכל
מיני מקומות ולהסתנן לתוך גופים ולהוציא מידע". חשבתי שנייה,
ואמרתי לו שאין לי יכולות להסתנן לתוך גופים, כי אני שחקן
גרוע. וזאת הייתה האמת לאמיתה,  שיעורי התיאטרון בביה"ס הוכיחו
את זה.
והוא אמר: "אבל את כשרון החדירה, אנו יודעים שיש לך, תיקך מדבר
בעד עצמו" ניסיתי לומר לו בגמגום שתיקי האישי מסווג ורוב
האנשים אינם זכאים לעיין בו, בשל האזכור למשימות סודיות
שעשיתי.
והוא אמר: "אנחנו לא רוב האנשים, לנו בשירות יש גישה לתיקים
מסווגים של לוחמים בצבא, ע"מ לאתר אנשים שקורצו מהחומרים
הטובים, כמוך." ואז הוא לקח כמה נשימות והוסיף: "תראה ילד,
התנאים מעולים מבחינת המשכורת ושהיות בחו"ל, העבודה אמנם
מסוכנת ואינה מסתיימת בשעות העבודה הקבועות בחוק, אבל אני חושב
שההנאה והפטריוטיות שלך יתגברו על עובדות אלו." הוא אמר ונתן
לי כרטיס עם מספר טלפון, והוסיף: "אם אתה מחליט שאתה מצטרף
לשירות, התקשר עד מחר בשתיים בצהרים, אם אתה מחליט שלא, אל
תתקשר וזכור כי שיחה זו מעולם לא התקיימה."
אמר וביקש את החשבון מהמלצר, שילם ויצא.
הגעתי הביתה, מהרגע שנגמרה מסיבת השחרור שלי כאזרח, יצאתי
למרפסת, לחשוב. שם אני חושב את מחשבותיי הרציניות והשקולות
ביותר.
ישבתי שם שלוש שעות, השעה הייתה בסביבות חמש, והשמש כבר החלה
לעלות, החלטתי שאני הולך לישון לכמה שעות.
קמתי בעשר דקות לאחת, הלכתי להתקלח, צחצחתי שיניים, והתקשרתי.