אור הלך לבית הקברות. המקום היחיד שהוא יכול לקרוא לו בית, שם
בביתן שבכניסה. השומר שם נתן לו מפתח, לילד המסכן, המורעב. הוא
גם תמיד השאיר לו אוכל. בהתחלה לא היה לאור נעים, גם כי זה בית
קברות, אבל גם כי הוא לא רגיל לזה שאנשים נחמדים אליו. אחרי
כמה זמן הוא התרגל, והתחיל לבוא לישון שם כל לילה.
אור בן 15, כבר לא ילד, והוא יודע לדאוג לעצמו יופי. לבית הספר
הוא כבר לא הולך, לא מקבלים אותו למגמת תאטרון, המגמה היחידה
שהוא באמת רוצה.
כשאור הגיע לבית הקברות, הוא נכנס לביתן, ומצא שם קצת לחם
וגבינה צהובה, בלי יותר מדי עובש אפילו. הוא אכל את שניהם
במהירות. הוא התיישב על המיטה והחל להוריד את בגדיו. הוא נשאר
בתחתונים, וכך הלך לישון. היה חם באותו לילה, והיתושים הפריעו
לו להרדם, וכל אחרי שעתיים שהוא שכב במיטה, נפלה עליו השינה
לבסוף.

אור התעורר לקול הסירנות. הוא ראה אורות אדומים וכחולים מחוץ
לחלון. מחשבות החלו לרוץ בראשו. "המשטרה? הם חושבים שאני פרצתי
הנה?" הוא חשב קצת והחליט שזה לא הגיוני, הוא היה כאן כל לילה
כבר כמעט חצי שנה, וחוץ מזה למה שיהיו שם אורות אדומים. הוא
יצא החוצה לראות מה קורה. הוא ראה שתי מכוניות משטרה ואמבולנס.
הוא התקרב ואחד השוטרים נגש אליו.
"מה אתה רוצה ילד?" הוא שאל את אור.
"אני רוצה לדעת מה קורה פה?"
"טוב לא שזה ממש עיניינך, אבל מצאו פה כמה גופות..."
"באמת? ואני חשבתי שבבית קברות מגדלים תפוחים" ענה אור
בסרקזם.
"אווו, ממש מצחיק ילד. גופות טריות, מחוץ לקברים. בכלל איך אתה
הגעת הנה? טוב, תשאר, נתחקר אותך עוד כמה דקות". ובאומרו זאת
הלך השוטר לדבר עם כמה מהשוטרים האחרים.

במהלך היום עבר אור תחקור מקיף, לגבי כל מעשיו בימים האחרונים,
שכללו שוטטות ברחובות, שינה בבית הקברות ומזמוזים עם שיר,
החברה שלו. לא שום דבר שקשור לשום גופות. אבל השוטרים לא עזבו
אותו. הם המשיכו להאשים אותו, לצעוק עליו, ללחוץ עליו.

אחרי יומיים של חקירות הם סופסוף שיחררו אותו. אור כבר פחד
ללכת לישון בבית הקברות, אז הפעם הוא הלך לישון בפארק, על
הספסל. ושוב לקח לו זמן להרדם, הפעם מפחד.

שוב אורות, שוב משטרה, שוב אמבולנסים ושוב גופות. הפעם כבר לא
נתנו לאור ללכת כל כך מהר. עכשיו כולם היו בטוחים שהוא עשה את
זה, ואילו אור מצידו לא ידע כלום.
אחרי חמישה ימים של חקירות וטירטורים, ואפילו מכונת אמת כמה
פעמים, החליטו לנסות משהו אחר. היפנוזה. אור הסכים, כל דבר, רק
שיתנו לו ללכת. אור הובא למהפנט מקצועי, ואחרי חצי שעה של
היפנוט וכמה בדיקות פשוטות, התחילה החקירה האמיתית.

מאז אותו יום אור מבלה בחדר לבן. מביאים לאור אוכל. מביאים
לאור מים. את כל היום שלו מעביר אור במחשבות, בלהרביץ לקירות
המרופדים ובלנסות למצוא דרך החוצה. ולמה אור שם? הוא לא יודע.
מה קרה באותם שני לילות? אין לאור מושג. האם הוא אשם? כנראה,
אחרת למה הוא פה? אור ישן כבר הרבה הרבה פחות. למה? כי הדבר
היחיד שאור יודע הוא, שכאשר הוא ישן, אנשים מתים.