נירית אדרת / שם בילדות נשכחת |
מיתר קרוע מבשר
שעוד פרק תם, נגמר.
מבחינה שוב בדמעה
שלא תספיק אף פעם לעצור
וממלמלת לעצמי
שוב לא לחדול, לא לחדול.
מתי הצלחת כך לחדור לשיר חיי,
מתי הצלחת ללמוד לנגן
על כל כך הרבה כלים?
והדלת היא פנימית
ללא פתח יציאה
אם לא אלמד לחיות כך איתך
אני לבטח אבודה.
דמעה נוצצת בדמיון שלך
מגשים שאיפות ילדות
ונשגב מהבנה.
פונה לרגש
השכל נשחק לו מזמן
שם בילדות נשכחת...
ומחפש טיפה מרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|