ברגל גסה אתה דורס את חלומותי
ואני מביט בהם רמוסים
שותתים את נוזלי החיים
ואני איש מת
מהלך חלול
ובתוכי מהדהדים קולות ילדותך העשוקה
ורגלי סבא שרמסו את חלומותיך
ואני שואל עד לאן היית מגיע
אילו סבא שיחרר ולא עגן אותך
בשלשלאות לאבן הירושלמית
השוחה במי המדמנה של ארץ החלומות הנשכחים
שם בין נחלאות לאגריפס

ומדי שנה
כעולה לרגל,
אני מוצא עצמי משוטט אחר חלומותינו האבודים ברחובות השוק ומחפש
את העוגן
אותו אתיר והספינות יפליגו אל הלא נודע.