ומי את מי את באמת
אשת רעים להתרועע
מאלחשת במבט
מחשמלת ברפרוף אצבע
מכריך רבים הם
מחזרייך לאין ספור

ואיש סודך
אייהו עלמת חן
מיהו זה ואיזהו
החופן דמעותייך  
פניני בדולח
בחשכת ליל

אי הוא זה
עוטף בדידותך
בערבי חורף
נושף חיבה
לתוך אוזנייך
חוצב קרחון
אל מסילות ליבך

סבבו העתים
בסחרחרת העונות
נקפו הדקות
בטרוף השעות
ואיש סודך
היכן הוא

נזל מתוך אצבעותייך  
נמג לכלום
ואת כוספת תרה בו
מתחקה טביעות בעקבותיו
מהלכת הזיונות
סהרורית בסמטאות
רגלייך פצועות
מדממות אגלי נפשך

ומדווה גופך
קהוי עומם
אל איש סודך
יללת דאבה
כזרידת זאבה
והוא איננו עוד
ילדונת עד
חדל מלהיות
רוחו מעוף צפריר
צורבת עין ספיר

הנה אחת
נשארת כך נטושה
מי יאסוף שברי
עלומייך עלמת חן
מי העלם
ירהיב עכשיו
מעשה אומן
לתפור קרעי טלאייך

עזובית