מביט במראה ורואה את ההשתקפות שלך מחייכת אלי.
מישירה אלי מבט, ממש כמו שהבטת בי באותו הלילה והדמעות מאיימות
לפרוץ מעינייך הגדולות.
את לוחשת לי מילים שאני לא מבין וממשיכה לחייך בעצב, כאילו
מבקשת שאציל אותך מהרע.
לוקח את כוס הזכוכית שעומדת לידי ומנפץ אותה על המראה בחוזקה.
דמותך מתנפצת אל מול עיניי ורסיסי הזכוכית חותכים את ידיי.
פניי רטובות מדמעות וידיי מכוסות בדם, מבקש למחוק מזיכרוני את
פנייך היפות.
הגעגוע הורג אותי באיטיות, חוסר האונים הזה גורם לי להשתגע,
לאבד את השפיות באופן מוחלט.
יושב מקופל על הרצפה ובוכה, מנסה להגן על גופי ממך, מזיכרונך
ומדמותך שבאים אלי, שמבקשים ממני להצטרף אלייך שם למעלה.
מביט אל הקיר שעליו הייתה תלויה המראה שנופצה, מישיר את מבטי
למעלה אך דמותך נעלמה, נעלמה כלא הייתה...