יושב לי בשקט בגן,
על ספסל די קטן,
והרוח עלים עלי נושבת.
והיא באה ואומרת,
אני אותך כל-כך אוהבת.,
מה יש לך, מנסה אני לחשוב,
שאותי את מתעקשת לאהוב.

אז אמרתי לה, כמו מן תעלול,
תני לי לקחת אותך לטיול,
או אז אני אראה לך,
באמצע שדות חומים עץ קירח,
ואשאל אותך, נו מה שלומך?
אולי תאמרי לי ששינית את דעתך.

אבל היא אומרת,
שהשדות הם זהובים,
ועל העץ יהיו עלים,
כשיגיע האביב.

יושב לי בשקט בגן,
על ספסל די קטן,
ועננה טיפות עלי סוחטת,
והיא באה ואומרת,
אני אותך כל-כך אוהבת.,
מה יש לך, מנסה אני לחשוב,
שאותי את מתעקשת לאהוב.

אז אמרתי לה, כמו מין תעלול,
תני לי לקחת אותך לטיול,
או אז אני אראה לך,
בין שבילים גשומים בתים קטנים,
ואשאל אותך, נו מה העניינים?
אולי תאמרי לי שינית את דעתך.

אבל היא אומרת,
סביב השבילים פורחים פרחים,
ובתים קטנים, בתים חמים,
כשיגיע האביב.

יושב לי בשקט בגן,
על ספסל די קטן,
ודבורה קטנה אותי עוקצת,
והיא באה ואומרת,
אני אותך כל-כך אוהבת,
מה יש לך, מנסה אני לחשוב,
שאותי את מתעקשת לאהוב.

אז אמרתי לה, כמו מן תעלול,
תני לי לקחת אותך לטיול,
או אז אני אראה לך,
אנשים מתרוצצים, מתגפפים, מצחקקים,
ואז אותך אשאל, נו מה שלומי?
אני יודע מה תאמרי,
כי אחרי כל זה ביחד, שינית את דעתי.

ואת רק אומרת,
האנשים הם חברים,
הם מצחקקים כי הם שמחים, ואנחנו אוהבים,
כי הגיע האביב.

אז עכשיו אני אראה לך,
איש יושב בשקט לו בגן, על ספסל די קטן,
והשמש עליו אור יוקדת,
ולידו את מתיישבת,
מתעוורת, מתאהבת, וזה טוב,
שאותי את מתעקשת לאהוב.