"איפה כואב לך?" היא שואלת.
"כאן," אני עונה, ומצביע על הלב.
כבר חודשיים שאנחנו לא ביחד, אבל היא עדיין חוזרת אליי מדי פעם
בלילות, כשאני ישן.
"למה את לא מחבקת אותי?" אני שואל, והיא שותקת. "כואב לי," אני
מתעקש.
"איפה כואב לך?" היא שואלת.
"כאן," אני עונה, ומצביע על הלב.
"אל תשקר," היא אומרת. "כואב לך כאן," היא מצביעה למטה.
"למה את לא מחבקת אותי?" אני שואל, והיא שותקת.
קרה ששכבנו, וכשסיימנו התלבשתי. היא נשארה עירומה. הסתכלתי
עליה ארוכות, מנסה לנצור את הרגע, להחליט אם הוא אמיתי.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?" היא שאלה.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?" היא שואלת.
"סתם, בלי סיבה," אני משקר.
"אתה לא באמת חושב שאני יפה. אתה סתם התרגלת אליי."
"לא נכון," אני מכחיש מהר.
"חשבתי שבחלומות אנשים אמורים להיות כנים עם עצמם," היא
עוקצת.
"אני חולם?"
אני כבר לא אוהב אותה, אני אומר לעצמי. אני כועס מדי.
"כועס על מה?"
"אני עייף מדי, אל תשאלי שאלות כאלה."
"מה פתאום עייף? אתה ישן."
"אי אפשר להיות עייפים כשישנים?"
"על מה אתה כועס?"
"עזבי, לא עכשיו."
אמרתי לה שתבוא היום. היא לא באה. אתמול היא הייתה. היא אמרה
שלום, והלכה.
"לאן את הולכת?"
"למקום אחר."
"תחזרי מחר?"
"אולי."
"בבקשה תחזרי."
כבר חודשיים שאנחנו לא ביחד, אבל היא עדיין חוזרת אליי מדי פעם
בלילות, כשאני ישן. היא מגיעה, לפעמים עירומה, לפעמים רק הפנים
שלה, לפעמים אני לא מזהה אותה. אבל היא שם, אורבת לי, מחכה
להפיל אותי מחדש, להזכיר לי שכואב.
"איפה כואב לך?" היא שואלת.
"כאן," אני עונה, ומצביע על הלב.
26.4.2005 |