לא פיכח, כי אם מת- נח בערמות.
מיוזעים בשל חסרונך, צועדים לעבר הקבורה המשוועת
לאוויר
ולסבר אוזניים שומעות ונעות בקצב סחיבת הארון. גם האנשים
שלא באים, מסתכלים על המסך ומזיעים דמעה דרך אפם,
לזכר כלבתם המתה.
לא כולם רואים תמונות כמוך. את האמביוולנטיות של העצים
בחורשה, ליד בקתת הקיץ הצנועה שלך.
את הצווחה של נהרות הווישקה, לא ייקחו גם אלף קופים וחוואים,
הנוהגים בגיטרות מוסטנג, היישר אל תוך הווריד.
פורנו, של במאים, קוראים לזה.
חנויות עירוניות של כולן, לא יהיו עוד זולות והמחירים יעלו
יותר מנפט מזוקק ומזהב. כולם קונים את הזבל.
המשקפיים של סבתא נוגעים בקצה ארון, אף אחד לא מלביש אותם
עליך.
על עורות של דובים, זוחלים כעת הנמלים שרוב הפציינטים מספרים
עליהם בשעת הניתוח, מזמרים לרופא עשר הייל מרי ומתחננים לערוות
סוחרת, גם זולה, כמו הכל. אני ער, לא?
נחשו איזו עניבה אני עונד- עניבת חג מולד ענוג!
הכלבים סוחבים את המזחלת של סנטוס השיכור, רוקד עם אמך.
נשרף על שוחת עצים באמצע עיירה גלותית.
עדיף מאשר להיספג לאט בנהר חוליות צוואר כחולות.
|