כששמעתי את החיוך בקולך כשאמרת את שמי,
וכל אותן פעמים שראיתי את צחוקך.
לא זכרתי, לא יכולתי לזכור
עד כמה זה.
כששמעתי את הרצינות הנזרקת שלך כשהתיישבת,
ושלל הקולות שרצו לנגד עיני
לא הזכירו, לא יכלו להזכיר
עד כמה אתה.
וכשנכנסת לחדר ועשית את הצעד שלך,
במבט שלך, בישיבה שלך,
עם החיוך הזה, והקול הזה,
נזכרתי, ששכחתי,
כמה אתה יפה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.