האגרוף הלופת את הלב,
הגוש התקוע בגרון,
אותה הרגשה מוכרת של עצבות מתוקה עד אין קץ.
דמעות שרוצות לפרוץ החוצה בשצף -
ואפילו לא דוק שמכסה את העיניים.
הידיעה הברורה שאחר כך תבוא הקלה -
והתסכול בידיעה שהבכי לא בא, לא יבוא.
ועדיין, למרות זאת, נשאר הרצון העז
לבכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.