1) פול סיימון

אומרים שפול סיימון היה פעם בגילי,
ואת כל השירים שלו כתב ביד אחת.
הוא כתב אותם בלי כסף,
בלי אהבה או מפלגה.
הזמן עבר,
הדיו יבש,
אבל הצליל עודו נשמר.

ואני,
מקשיב להופעה שלו.
לא מצליח אני לחרוז,
ואני לא יכול לשיר,
והייתי רוצה להיות,
כן הייתי רוצה להיות,
אוי כמה שהייתי רוצה להיות,
פול סיימון.

העיתונים הדפיסו את התמונות שלו,
בכל מקום נדוש,
הנה פול בסיימון בקרנגי הול
והנה הוא עם גרפונקל באלברט הול.
חלטורות עם החבובות
ואפילו הופעה ברמת גן,
פול סיימון עשה הרבה,
והוא, כמוני, יהודי קטן.

אבל אני,
מקשיב לשירה שלו.
לא מסוגל אני לא לזייף,
אני לא יכול שלא לקנא,
והייתי רוצה להיות,
כן הייתי רוצה להיות,
אוי כמה הייתי רוצה להיות,
פול סיימון.

הוא תרם לקהילה,
(ובטח זיין כמו מטורף)
נכנס להיכל התהילה,
והוא זכה גם בגראמי על פועלו
אז המוח שלי היה בהלם,
כשראיתי אותו אתמול...
פול סיימון זקן כל כך,
שמן, בלי שיערות.

ואני,
מקשיב לדיסק שלו.
לא מצליח אני לחרוז,
ואני לא יכול לשיר,
והייתי רוצה להיות,
כן הייתי רוצה להיות,
אוי כמה שהייתי רוצה להיות,
פול סיימון.

2) בוב דילן

אלוהים אמר לאברהם,
הרוג לי את בכורך,
אברהם אמר לאלוהים: "הוא מת כבר מזמן"
אלוהים אמר: "מה?"
אברהם אמר: "אה?"
ושניהם שמו תקליט בפטיפון הישן.

בוב שם ניגן,
בלוז ישן,
אלוהים פצה פיו ושר כמו מטורף:

"יש לי את הבלוז של דילן,
ואת הקול של איאן גילן,
והשיער שלי האפיר כבר מזמן..."

"תפסיק בבקשה"
הכריז אברהם בקולו הווקאלי,
"מה הבעיה שלך?"

"מי זה הבוב דילן הזה",
שאל אלוהים את אברהם ולקח עוד שאכטה מהג'וינט.
"זה רוברט צימרמן, אחד מבני ישראל האבודים בגלות",
ענה אברהם בקלות.

ויקרא יהוה היקר לדילן הזה אליו ויאמר לו:
"איך זה מרגיש?
להיות לבד לגמרי,
בלי הוראות כיוון,
כמו חייל בודד,
כמו אבן מתגלגלת"

דילן רק חייך,
בכיסאו של האל התיישב ופלט:

"בדיוק כמוך, אל לשעבר"

3) פרנק זאפה ז"ל:

פעם אחרונה שראיתי את פרנק הוא אמר לי: "אני אספר לך סיפור
מדהים אם תזמין אותי לבירה במקום המזדיין הזה".

חשבתי שזו בקשה מוזרה לבקש ממישהו באמצע הרצאה בספרייה אבל
מילא.

הלכנו יחד לפאב והזמנו בירה איטלקית עם שם שלעולם לא אזכור
ולאחר שלוש יניקות מהכוס הוא התחיל לדבר מבין זקנו:

"זה היה הלילה הכי אפל,
לא היה שום ירח בשמיים...."

פרנק השתעל והוסיף במין קריצה: "אתה מכיר את הלילות האלה
שהכוכבים לא מנצנצים כי השמיים יותר מדי הדוקים?"

הנהנתי בראשי למרות שלא הבנתי כי רק רציתי שהוא ימשיך עם
הסיפור.

הוא המשיך תוך כדי לקיחת שאכטה עמוקה ממה שאני יכול רק לקוות
שהיה ג'וינט סטנדארטי:

"פחדתי מקולה של רוח הפרצים,
ונגעלתי ממראה העצים המכוערים,
היו כמה זעקות של זאבי ערבות,
שערבו לי מכל הצדדים"

הוא הפסיק והתחיל לשחק עם הכוס שלו,
כאילו מנסה לרמוז לי להזמין לו עוד משקה.
אמרתי, "אני אזמין לך עוד אבל תדע לך שעד עכשיו הסיפור שלך
רחוק מלהדהים אותי".

פרנק, הידוע בקנאותו לסיפוריו התעצבן והמשיך בסיפורו:
"אתה מכיר אותי, אני רשע מרושע!
(אתה יודע שאני לא איזה כוסית)
הייתי עם איזה בלונדינית, גדולת-ציצים,
שקראו לה "כריסי".
לקחתי אותה, עם האופנוע שלי,
ועלינו ל'הר המסתורין' הרחק מעל העננים"

פרנק שתה עוד קצת מהבירה החדשה שהזמנתי לו ועיניו נראו חסרות
מנוחה. לא ברור אם הוא היה חסר נחת מטעמה של הבירה או שהוא
מנסה להיזכר בהמשך הסיפור (או לחילופין מנסה להמשיך ולהמציא את
השטויות האלה). הוא המשיך:

"בראש 'הר המסתורין' שמתי לב לדברים מוזרים,
אפילו הצרצרים שם נורא שקטים.
אז החלטתי להרגיע את עצמי עם איזה בירה קרה.
פניתי לכריסי ואמרתי: 'תני לי קצת ממה שאת מוצצת שם'
אבל היא לא ענתה,
כי היא נעלמה.
איכה הציצים שאהבתי כל כך?
ואיפה הבירה שלי?
התחלתי ליילל ואז שמעתי רחש מבעד לשיחים,
ומתוכם קפץ השטן,
הוא בערך בגודל הזה..."

פרנק הצביע על איש גדול מימדים,
שלא נראה לי שכל כך שמח על העובדה שהזקן המזוקן והשיכור מצביע
עליו. ביקשתי מפרנק שיפסיק להצביע על אנשים וימשיך בסיפורו.
הוא המשיך:

"הייתה לו חליפה אדומה,
ומקור מחודד,
וזנב כמו חץ,
שנראה כאילו הוא עשוי מעופרת יצוקה.
כן, זה היה השטן, מאה אחוז,
נשבע לך שידעתי שזה הוא ישר.
שמתי לב שיש לו עור אנושי מתחת לטלפיים.
זה נראה לי, במבט חטוף, כמו עור-ציצים,
אמרתי לו 'יא בן זונה!' (כי הייתי עצבני עליו).
הוא רק הוציא מכיסו חוט דנטלי,
והתחיל לשפשף בין הניבים שלו,
אז הוצאתי את האקדח שלי ודפקתי בו:
באנג באנג באנג."

פרנק קיפל את אצבעותיו בצורת אקדח ועשה קולות נפץ תוך כדי שהוא
מכוון את כף ידו השעירה כלפי אותו איש גדול מימדים ממקודם.
התחננתי בפני פרנק שיוריד את היד שלו לפני שמישהו יפגע. פרנק
המשיך בסיפורו:

"השטן כמובן לא נפגע מהיריות שלי ורק התחיל לצחוק.
'זרוק את האקדח הזה', הוא אמר ביהירות,
'אתה יודע אכלתי את כולה, מה יש לך לומר על זה?'

'אכלת את כריסי?'

'ציצים והכל'

'מה לגבי הבירה יא זבל אדמוני?'

'הקנקנים היו בגודל כזה?'

'אפילו את המגפיים שלה?'

'הייתי משקר לך?'

'לעזאזל, בטח היית רעב'

'כן, זאת האמת'

'לא משלמים לך טוב על הדברים שאתה עושה?'

'אני לא יכול להתלונן כשהמשכורת נכנסת בסוף החודש'

'שמע, אני רוצה את כריסי שלי, ואני רוצה את הבירה - אז כדאי
שתפלוט אותם חזרה, שטן, אתה שומע?'

'תדחוף את זה לתחת, אופנוען מסריח. אני השטן, אתה בכלל מבין?
מה אתה תביא לי בשביל הבחורה והבירה שלך? אני מניח ששמת לב
לחוזה הזה פה...'

'אתה צודק בהחלט יא בן שרמוטה, זאת בערך הסיבה היחידה שבשבילה
למדתי לכתוב. תן לי עט, תהיה בטוח שאני אחתום, כי אני צריך
איזה בירה וזה זמן מתאים לחפון איזה צמד עופרים'

'אתה לא יכול לעבוד עליי, אתה לא כל כך רע!'

'מה באמת?'

'בטח, אתה צריך לראות כמה מהנשמות שאספתי בעבר. היה את ניקסון
ואת שמעון פרס גם... ושני הפראיירים האלה היו הרבה יותר גרועים
ממך'

'בוא נעשה עסקה אם אתה חושב שזה נכון... שמע, אתה השטן אז מה
אתה מתכוון לעשות!?'

'תמתין רגע. תחושת ספק גדולה אופפת אותי כשאתה אומר שאתה רוצה
לעשות עסקה איתי. תבין, אתה לא אמור לרצות לעשות עסקה
איתי.'

'תבין, אני מעוניין רק בשני דברים.'

'באמת, מה הם?'

'אני מעוניין רק בשני דברים והם ציצים ובירה.'

'אוי לא'

'ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים
ובירה....'

'אוי לא, אני שונא ציצים ובירה!!!'

'ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים
ובירה...'

'אוי לא, אני לא חושב שאתה הבחור הנכון...'

'ציצים ובירה, ציצים ובירה, ציצים ובירה...

'לא, אל תחתום על זה. תן לי זמן לחשוב. תמתין רגע בחור... כי
זה עט-קסמים!'

ואז השטן פלט,
ויצאה הבחורה,
שמעתי את הציצים מקפצצים,
והבנתי שהוא בלע את החזייה.

היא סידרה את עצמה ופנתה אליי ואל השטן ואמרה:

'שתיתי שלוש בירות ובלעתי כדורים,
אני הולכת לבלות אז לכו תזדיינו ליצנים!'

ואז היא עשתה לנו אצבע משולשת,
היא הייתה מחוספסת וזקורה,
אז כתגובה השטן הפליץ...
והיא עפה אל מעבר לתהום.

אוי השטן התעצבן, ואני ברחתי לדירתי,
ופשוט לא הבנתי...
איך היא חזרה לשם"

פרנק הטיח את כוס הבירה הריקה על הבר ובכך סימן שהסיפור נגמר.
הודיתי שהיה שווה להזמין אותו לבירות בשביל הסיפור הזה. לפתע
פרצופו של פרנק התעוות בכאבים והוא אמר לי : "אוף, למה כואב לי
שאני משתין..."

"אני לא יודע", עניתי, "אבל כדאי שתבדוק את זה"