מקראה אנוכי. מקראה נעולה ומסוגרת.
כששמח וכשאפור, רק עצמי יודע, וסובל, וחוגג, ומקנא וכושל.
כשמואר או שחור, רק אני יודע איך מעמעמים את החיים, או פותחים
את האור.
הם רוצים שאלמד, מתעקשים שאשכיל, אך את הדברים החשובים רק
בפנים אני עוסק, רק כך אני מבשיל. זהו מנוע לבב.
והרי לו דף, שוכב על בטנו. לבן הוא, ריקני.
והנה אני, והנה הדף. זיווג מושלם! של ממש!
והדף הוא המפתח בעיתות המנעול. רק הוא יוכל לקרוא בי, ורק הדף
הרכלן - יספר.