עכשיו, כמו מוות לא מתוכנן
עכשיו, כמו סוף ללא התחלה.
אני יושבת ובוהה,
יש ריח באויר
אך לא של חיים.
צער, אולי?
כאב?
מי יודע,
אף אחד לא מרגיש
את מה שאני עוברת באמת.
אהבה, אבל אין שמחה?
התרגשות, אבל ממה?
אם היה משהוא שיכל לומר לי
מה הבעיה.
מה הסוגיה
מה מפריע לשלווה
מה מפריע לשקט
אולי, אבל רק אולי,
הכל היה נראה קצת אחרת
יושבת, סובלת, בוכה.
מי שומע, מי ידע
קולות נשמעים מחוץ לחלון
צחוק, מתגלגל כמעט טהור
אבל אצלי, אצלי אין אור
והוא גם לא מי יודע מה טהור
מזמן חשכו חיי
עוד שהתבגרתי
וכבר אני לא נערה
לא הכל תמים
הכל גלוי, מפחיד
ורוצה להגיע רחוק
אך כמו ילדה קטנה
מפחדת להשאר מאחור
שוכבת,ו העלילה כבר לא משתנה
התנוחה עוברת מחזקה לאבודה
כשאני שוכבת, זה כאילו אני מוכנה
לארון הקבורה.
רק כסו את עניי, שפכו עלי כמויות של חול.
רק שזה לא אמיתי, ככה אני שקועה
כשלא טוב לי וקצת רע
אני מכבה את האור
ושוקעת את עצמי במחשבות
בעיקר טובות
בעיקר מאירות פנים
שיהיה לי מה לצפות מהחיים
וכמו שאני קמה כל יום עם חיוך
הפעם אני אקום ואודה לזה שיושב למעלה
אומר לעצמי, איזה מזל שאני חיה