בין מציאות נפרדת ללא מנוח
עולה בי המחשבה איך לעולם יש את הכוח
סובב סביבי, האוירה השקטה
לא הדממה, אלא סימן השאלה
אף אחד מונע מלשאול שאלות
כולם מתעסקים באותן שמועות
אין כאן שלווה
כולם רצים ולא מגיעים לנקודה
"דרך ארץ" אומרים לנו
"דרך ארץ" צועקים לנו
אבל איפה אנחנו
תוהים כולנו באותה מחשבה
הדבר היחיד שזז ביקום
זה הרקיע שמחליף את צבעיו
כמו רגש...
כשהוא שמח הוא בהיר וזורח
שהוא עצוב הוא לאט לאט מחשיך
הרבה מאיתנו הרגישו כאב וצער
אך השקט עדיין שורר בליבנו
כל מי שניסה לפרוץ, לשבור
את השתיקה, נעלם
לא קיים
מזמן לא שמענו
את האיש הזקן
שנהג ללכת ברחובות עם עגלה
כמובן, היום הוא קבור באדמה
קולות הזעקה מזמן פסקו
פרוטקציונרים שלטו
בלי להזיז עפעף
רבים מזיעים עד היום בשביל
פרנסה, שקט ומה שנקרא היום... אהבה?
רבים וטובים נפלו לבור ההשפלה
רבים מנסים היום לקום ולהמשיך הלאה
לאן? לאן?
האם יש לזה תשובה?