מירב רז / סיוט |
אי שם מעל פני תהום,
מעל שדות שחורים מפחם
מרכינה ראשה פתאום.
רוח יהודי מרחפת
אך אבוי היא אינה לבדה,
לצידה מרחפות עוד אלפי נשמות
של אלה שחמקו מידה.
אולי אשמתה זו
ואולי גם לא,
אך ריגשותיה כבר מעל לכל יכולת
אולי יכולה לעצור, לעזור,
אך הוצמדה לקרקע בשרשרת, משקולת.
ואחיותיה רודפות, מטפחות האשמה
אך לשווא, כי הרי היא מזמן משוחררת,
מהגוף הכבד הצמוד לקרקע
מדעה מציקה ומנפש אחרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|