New Stage - Go To Main Page

שמרית לוי
/
אחכה לך

ילדה קטנה ותמימה עומדת לה בקצה רחוב. היא מחזיקה בתיק הגיטרה
שלה בחוזקה. מצמידה אותו לחזה שלה. נושמת בכבדות.
עומד מעט. רק עוד כמה שניות, אמרה לעצמה.
לקחה נשימה עמוקה. כזאת שעושים לפני דברים חשובים. אירועי חייה
הקצרים עברו לפניה. והנה,עכשיו הרגע הזה. ובעוד כמה דקות תיהיה
אחריו. עוד מעט תוכל רק להיזכר ברגע הזה.
היא התארגנה.
ושוב אותה נשימה.
"אחכה לך", פתחה. הקול שלה היה קטן עכשיו. היא פחדה. עוברי
האורח בקושי ושמו לב אליה. רק כמה עצרו לשנייה והמשיכו. "כבה
את כל אורות עירך,ובוא אל הפינה שלנו בין סדינים צחים ולבנים",
זה היה כבר יותר חזק. יותר חי. הקול שלה הדהד ברחוב. פנים
נדהמות מולה.
היא כבר לא כזאת ילדה קטנה.
"אחכה לך", פתחה שנית, "אסוף אותי אל תוכך,הרחק בערפל שלנו בין
עשן אדום ועננים". היא כבר בעולם אחר. כבר לא שמה לב מה קורה
סביבה. היא שוב בעולם שלה ושלו.

נערה יפיפיה עומדת לה ברחוב ושרה. סביבה מעגל של אנשים
מוקסמים.
הקול שלה נוגע בכל עובר אורח. כולם נעצרים לשנייה. נזכרים
בחלום רחוק וממשיכים.
הנערה לא מסתכלת. לא אכפת לה. היא בעולם שלה ושלו עכשיו.

מבין קהל ההמונים זיהתה אותו. היא ידעה כי יבוא. ידעה כי השירה
שלה תמשוך אותו לשם. ידעה בדיוק איך השיר הזה משפיע עליו.
אבל היא לא הפסיקה. המשיכה לשיר. שרה והביטה בו.
כל כך הרבה זמן עבר.
גם הוא היה בעולם שלו ושלה עכשיו.
הקול שלה היה צח ונעים. ונוגע. היה בו משהו שבור. גם העיניים
שלה היו קצת שבורות.
"אל תחכי לי יותר." אמר לה בלי מילים. קולה לא דעך.
היא סיימה. הרגע נגמר. עכשיו נותר רק להיזכר.

אשה מבוגרת עומדת ברחוב לבדה.
מחכה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/12/04 22:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שמרית לוי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה