ג'יג'י קוקו / והסוף |
לוגיה, גם כן לוגיה, קר שכמוני.
אני שונא את הרעש הזה שאת עושה כשהשפתיים שלך
זזות,
זזות, נעות, בולסות, רומסות כל
צורה יפה של קול.
אני שונא את זה שאת חושבת שמותר לך להפריע לי מתי שאת
רוצה,
רוצה, כמהה, דחופה, חנופה,
את כמו סדין לבן עם כתם דם פעם בחודש,
אני כמו קופיף שיוצא לצוד לך מזון אילמים.
והסוף ידוע גם לקוף כמוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|