|
לו היה ניתן לי עוד יום
ועוד יום לחיות ולצחוק
כשידי אינן כבולות
ולרגלי נפרש האחו הירוק
יופי בדם מגואל
ושוב איני מבחין
אם זהו צמח או חיל
נסוג האגם המתוק
באל יחזור
שאוכל ממימיו לגמוע
שאוכל על פניו לדמוע
כולם עומדים בתור
שאוכל בתוכו לשקוע
עד שלא יוותרו בי אהבות
עד שימחקו כל העקבות |
|
|
כשאני באמת רוצה
לתפוס ראש אני
הופך את מסך
המחשב שלי ומסדר
שורות של קוק על
הדף האחורי,
כותב בפילטר את
השם שלי,
ומסניף אותם אחד
אחד
סלוגן אחריי
סלוגן אחריי
סלוגן,
ואני מפסיק רק
כשמשהו נגמר או
הקוק או
הסלוגן!
או אני!
ק. מרכוס, ממתין
לאדולן, צורך
ניקוטין, ומנוזל
תמידי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.