סוף סוף צילמתי את החלק השני בפרוייקט וכך הוא תלוי בבית ספר היום... חבל שלא
רואים ת הפרטים הקטנים...
החלק הזה מראה את הגיהנום הפיזי של האדם את המחלום ואת הכל רואים מתוך נקודת
מבט של לוע שהשפתיים מחומר שנקרא פולארטן שזה חומר אטימה והבד האדום הוא מעין
לשון ושטיח אדום שמכניסים אותך פנימה גם אם אתה לא רוצה
והמחשבה הראשונית שממנה הגעתי לפרוייקט הזה היה מחלתה ומותה של דודתי חנה ז"ל
שחלתה בסרטן בפעם השלישית!
אשמח לתגובות..
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.