זה התחיל ברע, וכל שנייה שעברה,
זה נעשה עוד יותר נורא.
כאילו מישהו שם אומר, מה זה משנה,
בוא נשבור אותה ונראה איך זה ייגמר.

זה יום מן הימים האלה שצפויים לכל אחד.
יש רק פתרון אחד, שקשה להשיג אותו מייד.
מבט אחד, הכול נבנה, אבל עכשיו אני כ"כ שבורה.

פתאום נדמה שייגמר בטוב, והסוף הינו קרוב.
אבל אז באה עוד מכה, ושוב נפלת לרצפה.
ואז אתה מתחיל לתהות, האם זה לא ייגמר, וכך נועדת לחיות.

זה יום מן הימים האלה שצפויים לכל אחד.
יש רק פתרון אחד, שאינו נמצא בהשג יד.
חיוך אחד, ארמון נבנה, ואולי בסוך כבר לא אהיה שבורה.