הוא יושב וחושב...
עליה... על הזמן שהם עברו...
על החיים שהם גמרו...

הייתה להם תינוקת קטנה...
הם קראו לה אהבה...
הם שמרו והאכילו והפכו אותה לבוגרת וגדולה...

עד שיום אחד האם ברחה
היא השאירה את התינוקת ואותו לבד
תינוקת לא יכולה לגדול בלי אמא...

הוא שמר עליה במשך כשנה... האכיל אותה... ודאג לה...
אבל בלי אמא... היא לא אותה אהבה...

כשהאם חזרה היא לא רצתה את אהבה. היא לא יכלה לראות אותה...
היא פחדה ממנה, היא שנאה אותה, היא נפגעה ממנה...
האב לא הבין מה קרה, איש לא הבין בעצם...
רק אהבה הסתכלה עליה ואמרה... אמא... אבא...

כנראה שאהבה יודעת משהו אמר האב...
אך עד שאהבה לא תלמד לדבר כמו שצריך
איש לא ידע...