ואז זה הגיע אלינו.

- שלום, את מזהה אותי?
- לא.
- היינו חברים לפני שלוש שנים.
- ...ערן, מה שלומך?
- אז את כן זוכרת אותי.
- אהבתי אותך שנתיים אחרי שזרקת אותי. כן.
- אז מה, את בסדר? שלמה?
- כן, לא הייתי שם בזמן שזה קרה.
- טוב, אני שמח לשמוע. אז נדבר כבר?
- לא.
- נהדר, תשמרי על עצמך.
- גם אתה, להתראות.

(דממה)

- הלו? שומעים אותי שם?!
- כן חנה, מה נשמע.
- אני חשבתי שאני מתה.
- לא, זה בסדר חנה, כולם כאן.
- כמעט התעלפתי! לא ידעתי מה קרה!
- כן, אבל הכל בסדר- אף אחד לא היה שם.
- הסבתא שלך, שתהיה בריאה, חושבת שהיא גנרל-
 'אצלנו זה לא יקרה'.
- העיקר שכולם בריאים.
- 'לכאן זה לא יגיע' היא אומרת לי, ואני חושבת שרק אלוהים
ישמור!
- כן, נכון, ישמור.
- ואין קווים, הכל תפוס. נהיה לי רע.
- טוב, אני הולכת עכשיו, אני אמסור לאמא שהתקשרת.
- לא יכולתי להחזיק את עצמי!
- בסדר, ביי.
- לא יאמן! חשבתי שזה הסוף, זהו, הכל נגמר..חשבתי ש..

(דממה)

- הי, את חיה?
- כן, הכל בסדר.
- צריך שדבר כזה יקרה כדי לשמוע ממך?
- לא (כן).
- ידעתי שזה קרוב אליך אז התקשרתי.
- כן..אבל אני הייתי בבית והכל בסדר.
- אין לי גרוש, אני צריך לנתק...
- בסדר, להתראות.
- אז כמה זמן זה ממך?
- 10 דקות בהליכה. לפעמים אני הולכת לקנות שם חרוזים
לשרשראות.
- (איך שאת מצחיקה אותי) אז איך היה בקפריסין?
- נהדר.
- אני חייב לסגור. אז מה, חוזרים ללימודים?
- כן, להתראות.
- את כבר רוצה לנתק?..טוב, לא משנה. נדבר מתישהו?
- יהיה בסדר, בי.

(דממה)

- הלו, איז איט יו?
- כן, מה נשמע ג'ודי.
- אברי סינג איז אול רייט, איי ג'אסט גאט הום. אר יו אוקיי?
איי ווז  ווריד.
 מיי נייבר טולד מי, איי ג'אסט גאט הום.
- זה בסדר, היינו בבית, שום דבר לא קרה.
- איז דיס קלוז טו יו?
- לא, זה בכלל לא קרוב.
- טנקס גוד אברי סינג איז אוקיי.
- כן.
(אמא מנופפת עם הידיים ללא קול: א-נ-י  ל-א  ב-ב-י-ת)
- איז יור מאם אראונד?
- לא, אף אחד לא בבית. למעשה, אני גרה פה לבד.
- גרייט, טל יור מאם איי קולד.
- בסדר.
- אנד טל הר איימ קאמינג אינ ספטמבר.
- נהדר. להתראות.

(דממה)

- הלו?! אלוהים ישמור, שלא תזוזי!
- הי אבא, זה בסדר, אני לא הולכת לשום מקום שאין בו מזגן.
- אני כבר בא, אני מביא בורקסים.
- טוב, אני כאן.
- שלא תעזי ללכת לשום מקום, גם לא ליואב!
- אני ויואב נפרדנו לפני חודשיים.
- נפלא, רק אל תלכי!
- טוב.
- בורקסים.
- בסדר.

(דממה)


ואני אומרת, פעם בהסטוריה יש פיגוע התאבדות בקרית מוצקין ואף
אחד
לא מסוגל לומר בטלויזיה "רחוב קדיש לוז" כמו שצריך.