אנטיזונה: "יודעת אני שחוקי הלב
             לא אוכפים לילה בודד,
             ובכל זאת בעוד ערב טראגי
             הכנסתי אלי
             זר כמו-אוהב.

             לא עבר בי רגש
             מלבד עצב נוטף זיעה
             אך בי נשבעתי,
             היה רגע
             בו ההיבריס שלי
             סינוור גם אותך".

מקהלה: "הוא ישתנה מערב לערב,
           אף פעם לא תהיי מסופקת.
           גוף אפוף טעמי אלכוהול
           רק משכיח ממך
           שלא גוף את מחפשת".

אנטיזונה: "אתנבא גם אני
             כאותו זקן עיוור,
             איך אקום וראשי הומה,
             איך אקיא את הלילה הקודם,
             איך מול האסלה אבכה.

             אפרד שוב
             מן הרומנטיקה שמתה
             בדמעות גיבור הרואי
             פתאטי אך לוחם".

מקהלה: "תפרדי מלילה נוסף שעבר,
            בלי קתרזיס אחד שינחם".


                     -לא הסוף-