עלים צהובים ואדומים נושרים
סתיו קר ואפור.
נופלים על דרך אפר ללא מוצא,
במחשבות, שם אני נמצא.
דרך יומן מסע של מישהו אחר,
אני מרגיש את הקולות ללא קולות
את השקט של המוות.
ביער נידח עם נוף של סורגים,
אבוד בתוך מראות כאב,
שם היו אחינו וצעדו אל סופם.
בדרך ללא סוף
שסופה עכשיו קיים,
בסערה של רעש פנימי,
השקט הצורח של המוות.
בוערים משפיותו של אדם ללא אדם
בין צרחות של אנשים קיימים לא קיימים.
בין דפי יומן של מישהו שרק ראה ולא חווה.
שוכן כאב ופחד.
דמעה ודם, ירייה.
עוד אח נופל לתוך תהום עם סוף ללא סוף.
תהום של חיים ללא חיים,
תהום של מוות בקבר אחים.
בפולין, בגטו.
נושרים עכשיו עלים צהובים, אדומים, חומים.
עלים יבשים של דם קרוש וסיום,
נושרים אל קרקעית הבור עם משפחותיהם,
אחד ועוד אחד.
לליבו של יער שמשקיף אל יעדם הבא
של שאר,
שבויי המלחמה.



15.10.2004