ובתקופה ארוכה של כאב,
מסתורין של החיים,
מסתובבת לי בלב
מכשפת הנחשים.
ענוגה ורכה כמו עוגת קצפת,
מסתובבת לי בגוף,
הולכת, מתפשטת
כשהעור הלבן נהיה שזוף.

מכשפת הנחשים עושה בי כישופים
מכשפת הנחשים הורסת את החיים
זה לא עובר באוויר ולא בנשיקה
זה עובר ב"ניתוחים" של תסבוכת עמוקה
מכשפת הנחשים הולכת ומסבכת
מכשפת הנחשים ובידה שרביט מתכת
עכשיו היא תשנה בי נתונים
עכשיו חיי תלויים בשלה.

ובתקופה ארוכה של סבל
הרבה לא נשאר אחריה
עכשיו אחרי האבל
נשארו רק צלקות זדוניה.
בתוך תוכי מסתתרת היא עדיין
מחכה להזדמנות לפרוץ בי .
כל לגימה מתוקה מהיין,
מחזירה אותך לערפול חושים.

מכשפת הנחשים עושה בי כישופים
מכשפת הנחשים הורסת לכל את החיים
זה יעבור עם הסרת כישוף שני
זה יעבור כשהירח יהיה באודם השני.
מכשפת הנחשים זוחלת על גחונה לקראתי
מכשפת הנחשים נכנסת לביתי.
עכשיו היא מניפה את השרביט
עכשיו אני כבר מפחדת בה להביט.

ובתקופה של כניסה לנפש
צריך לשים שלט אזהרה
בו יהיה כתוב לבטח
ס-כ-נ-ה !
כאשר אז כל אחד הבין את מה שרצה להבין
כולם פה אחד ידעו עכשיו :
כי הכניסה למקום בו עורך מלבין
היא מקום שממנו אתה כבר לא שב.

                       -       2000-07-15  -