ליאור פז / תמימות |
כי בעולם כה אדיש מתגלה השנאה,
ובכל שיחה עם אדם מסוים,
נפגע.
אז הלך לנהר, הזורם כמו ליבו,
חיפש ריגושים בשדה הירוק,
התבונן בנהר והביט בהשתקפותו,
רסיסים של דמעות רבות השיטו את המים מצד לצד,
וההשתקפות אינה הייתה יציבה,
אך מושלמת.
דמעותיו של האדם התנפצו ונפצו את דמותו המשתקפת במים,
מכיוון שלא יכלו להיעצר,
האדם פגש את הדמות המושלמת,
והתאהב בה.
רק היא לא תוכל לפגוע בנפשו התמימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|