[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איל אורגל
/
סתם ידידה... סתם ידיד

במשך היום הייתי, לפחות השתדלתי להיות, כמו כולם, ניהלתי חיים
'נורמליים' של לימודים אקדמיים פלוס עבודה צדדית כמנקה אסלות
ופה ושם השתובבות ילדותית עם השכנה. בלילה הייתי סטלה מאריס.
סטלה מאריס היא דמות שהמצאתי כשהייתי בערך בגיל עשר, עם מעט
איפור ותלבושת מתאימה יצרתי לי אגו חלופי שלא היה קיים בשום
מקום וזמן פרט לאותו רגע.
גרתי ברחוב ללא מוצא בשכונה שקטה באחד מפרבריה הרבים של העיר
הגדולה, ולמרות שהרחוב היה ללא מוצא השכנים היו טובים בעיניי.
בערבים היינו נוהגים להיפגש ולהעביר את הזמן בבית של אחד
מאתנו.
באחת הפעמים קפצתי לרשף כששמעתי את ברוך ואשתו מצחקקים אצלו.
'תגיד, נמרוד,' פנה אלי ברוך כשבידו כוס וויסקי, 'מי זאת שאני
רואה נכנסת אליך לפעמים בשעות כאלה... לא שגרתיות, נגיד את זה
ככה?'
'תן לילד לכייף קצת, מה 'כפת לך,' סינגר אותי רשף.
'כן, נ-מ-ר-ו-ד,' חייכה אלי ניקול, אשתו של ברוך, שאתה אני
משתובב פה ושם, 'מי זאת? היא נראית טוב...'    
הם כולם היו שיכורים למדי, למרות שהיה זה אמצע השבוע,
והארטילריה שנורתה לכיווני הייתה כבדה מאוד. 'סתם ידידה,'
אמרתי ותוך שאני לוגם מהכוס מלמלתי בחיוך, 'היא אפילו לא יורדת
לי.' בחנתי את מבטיהם בעיניי ולא נראה לי שהם קנו את זה.
רשף התחיל ללחוץ עלי שאביא אותה אתי אליו השבוע מתישהו, 'מחר
אני לומד עד מאוחר אבל יום חמישי מתאים, סגרנו?' רשף כבר התחיל
לחשב כמה קונדומים נשארו לו במגירה. 'מה, גם אני רוצה לכייף
קצת, אסור לי?!'
אמרתי לו 'בסדר-בסדר' וחזרתי הביתה לפני שהם יצליחו להוציא
ממני עוד אי אלו הבטחות. מאוחר יותר ניקול הגיעה.
באותו רגע הייתי במקלחת ולא שמעתי את ניקול דופקת בדלת או את
ניקול נכנסת לבית או את ניקול נכנסת למקלחת. לפתע הוילון הוסט
והיא, עירומה, נצמדת אל גופי המופתע ומתחילה לנשק אותי. תחת
זרם המים החמים הוצאתי בה את כל מה שלימדו אותנו בתנועה.
'אני לא ברוך!!!' הייתי לוחש באוזנה כשהייתה גונחת את השם שלו
וחושב על כל המים שמתבזבזים עכשיו, אבל לא רציתי להרוס את הרגע
אז המשכתי כאילו הכל כרגיל.
"אפשר להשאיל ממך חולצה?" שאלה כשיצאנו מהמקלחת.
"יש בארון למעלה," השבתי לה כשאני הייתי כבר במטבח מכין קפה.
"נ-מ-ר-ו-ד?!" קראה ניקול מהחדר, "בוא רגע בבקשה."
עיניי נפתחו לגודל המקסימלי שעיניים יכולות להיפתח, איך שכחתי
מזה? הנחתי את הכפית וניגשתי אליה, מתחיל לפתח זיעה קלה.
'מה הסיפור?' מחזיקה בידיה את התלבושת של סטלה.
לא ידעתי כיצד להגיב. 'אאאההה...' התחלתי למלמל, חושב באיזו
טקטיקה לפעול, 'זה לא עניינך!' השבתי בקול והושטתי את ידי לקחת
ממנה את סטלה אך היא לא הרפתה ומשכה לכיוונה. התחלנו להתקוטט
ופתאום אני מוצא את עצמי רוכן מעליה ומפוצץ אותה במכות. 'אני
לא ברוך!!! א נ י לא ב ר ו ך ! ! !' צועק בפרצופה המדמם.
עד שנרגעתי היא כבר הייתה מתה למדי. ניגשתי לשולחן, כולי
מתנשף, והדלקתי סיגריה. ישבתי על הכיסא, הסתכלתי על ניקול
וחשבתי מה אני עושה עכשיו. רעיון עלה במוחי, חיוך נמתח בזוית
הפה, התרעננתי, ניקיתי את כתמי הדם מהתלבושת והלכתי לרשף.
'היי רשף, נמרוד סיפר לי עליך. אני סטלה.'
'ברוכה הבאה, בואי תיכנסי.'
נכנסתי, ידעתי שהוא מסתכל לי על התחת גם מבלי להביט בעיניו.
הוא הציע שתייה, ביקשתי קפה והוא הביא וויסקי בטענה שנגמר לו
החלב.
'אז מה,' הוא התחיל ונענע את ראשו בצורה אהבלית משונה, 'את
ונמרוד... ביחד כזה?'
התקרבתי אליו ונגעתי בירכו, 'רשף, אתה רוצה לזיין אותי?'
'עכשיו?'
רחש בועות המים שנבע מהאקווריום שלו תפש את תשומת לבי, 'נמרוד
סיפר לי שהוא ניקה לך את האקווריום, עוד לא הבאת דגים?'
'לאאא, אין לי זמן בשביל זה,'
'אין לך זמן, הא?! א י ן לך ז מ ן ?! האקווריום עומד ככה ריק
כבר חודשיים, נמרוד קרע ת'תחת שלו פה!'
רשף מחה את הנושא בהנפת יד ושאל בתום: 'אז את באה למיטה?'
קמתי ותפסתי אותו בחגורתו ובראשו ודחפתי את כל פלג גופו העליון
למים. 'רשף, אתה איש קטן,' השבתי לתחנוניו בצורת בועות אוויר
שגודלן הלך וקטן... עד שנפסק. 'רשף, אתה לא דג,' מלמלתי
כשיצאתי מביתו. התקדמתי אל עבר שער היציאה ומחשבה עלתה לראשי,
חזרתי לבית ויצאתי עם חופן עוגיות ממולאות בקרם אגוזים. רשף לא
היה חוסך כסף כשזה נגע לעוגיות, חבל שהוא איננו.
'ברוך! ב-רוך?' צעקתי ודפקתי בחוזקה על דלת ביתו, בועט הצידה
את התלבושת של סטלה שהורדתי כרגע.
השעה הייתה כבר מאוחרת וברוך עוד שפשף את עיניו כשפתח את הדלת,
כולו בפיג'מה.
'ברוך, אל תשאל!,' כולי מתנשף בכבדות.
'למה, מה קרה?!' עיניו נפתחו.
הפלתי אותו לרצפה בבעיטה. 'אמרתי לך ל א לשאול!' בועט בו
במחזוריות ומושך את ראשו אחורנית מהשיער בכל פעם שהוא מנסה
להתקפל, 'אשתך נימפומנית, אתה יודע את זה?!' צועק באוזנו היותר
שלמה, 'והקעקוע שהכרחת אותה לעשות על התחת, ב-רוך,' הבעתי את
אכזבתי תוך שאני בועט בו באזור הטחול, 'לא יכלת לבחור משהו
יותר טוב?!'
'אבל לכולם יש כזה, אאאחחח...' מתעוות בפיג'מה שלו.
'אתה לא יוצלח, ברוך,' אמרתי והתחלתי לקשור את ידיו ורגליו עם
חוט דייגים שידעתי שנמצא אצלו בארון ליד הכניסה, 'אישתך
נימפומנית, את זה כבר אמרנו, מהבת שלך לא נראה לי שיכול לצאת
יותר מדי,' הידקתי חזק, '... הא, תפסיק ליילל. אז איפה היינו,
אה, כן, אתה שותה יותר מדי אלכוהול, ב-רוך, אתה מוציא יותר מדי
כסף על בגדים ושאר דברים בנאליים ואתה לא יודע להכין קפה כמו
שצריך,' גנבתי לו את האסימון מהשרוך ועברתי לקשור לו את
הרגליים.
'נמרוד,' הוא מלמל והביט עלי, 'זה אני, ברוך, השכן שלך. מה אתה
עושה?'
הפסקתי הכל, השתתקתי. התבוננתי על ידיי, שתיהן מלוכלכות מדם
ואוכל של דגים, נעמדתי במקומי, הסתכלתי על ברוך, איזה חמוד הוא
ככה, רצתי הביתה וחזרתי עם שלושה קילוגרמים של חומר נפץ.
'ברוך, אני לא אשקר לך,' מדבר כבדרך אגב ומחבר כמה חוטים ביחד,
'אתה הולך למות וחב...'
ברוך התחיל לבכות כמו ילדה קטנה: 'אני לא רוצה למות, בלה בלה
בלה... אל תהרוג אותי, בלה בלה בלה...'
'שתוק!' צעקתי לו מהמסדרון, מחפש לראות אם יש עוד אדם בבית,
'יסמין אצל סבא שלה?' שאלתי כשחזרתי אליו לאחר שלא מצאתי איש.
הוא הנהן לחיוב וחזר לבכות.
התכופפתי לפרצופו, איזה חמוד הוא ככה, כולו עטוף בפיג'מה שלו,
'עשה לי טובה קטנה, טוב ברוך, כשתגיע לאן שתגיע תבקש שילמדו
אותך איך להכין קפה כמו בנאדם.' רק בשביל להיות בטוח, השתנתי
עליו, ויצאתי מחוץ לדונם וחצי חצר שלו, שאותה קיבל אחרי שוחד
נדיב למזכירת הישוב, גורר אחרי את קצה הכבל ואת סטלה. לפתע רכב
התקרב ונעצר לידי.
מיד זיהיתי אותו, זה היה מחלק העיתונים של 'מעריב' שהיה דואג
שמכוניתו תרעיש כל כך שבכל פעם שהוא יעבור אני אתעורר. הוא יצא
והתקרב אלי, כנראה נראיתי לו קצת חשוד.
'אחי!' צעקתי לו, 'מזל שהגעת, שני אנשים עומדים למות בפנים. לך
תעזור להם, אני אזמין מישהו!'
הוא נבהל כולו ונכנס בריצה לבית של ברוך. ספרתי עד שלוש, טוב,
התכוונתי לספור עד שלוש אבל לא הייתה לי סבלנות אז אפשר להגיד
שחיכיתי עד אחת ורבע, וחיברתי את קצוות הכבלים יחד.
חזרתי לביתי, התקלחתי, ארזתי תיק קטן, לבשתי את בגדי סטלה
ויצאתי לטרמפיאדה. אחרי כמה שעות זה כבר היה בכל החדשות, כל
נהג שלקח אותי אתו דיבר על זה, 'שמעת מה קרה? איזה סטודנט רצח
את השכנים שלו ונעלם. כולם מחפשים אותו...'
כל זה היה לפני חודשיים.
כיום אני עוזרת בית אצל משפחה בבית שמש, אני שוכרת בית קטן
באחד מהמושבים בסביבה. אני גרה בשכונה שקטה, ולמרות שהרחוב הוא
ללא מוצא... השכנים טובים בעיניי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בן נאוות
המרדות!


פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/3/05 13:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איל אורגל

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה