פעם יצא לכם למצוא גופה לא מזוהה? לא משנה מה, אתה לא תזהה
אותה. שיניים - אין, רגליים - אין, רק חיוך של מונה ליזה.

את האמת, לי זה קרה, צלצלתי ישר למשטרה. אמרו לי: "רגע, אתה
חושב שאין לנו פניות יותר חשובות? הרגע גנבו קורקינט עם מנוע,
דגם חדש". "טוב, קורקינט עם מנוע לא הולך ברגל, אבל אני מצאתי
גופה!!!" צעקתי בשפופרת. "יודע מה, נגיד שאני מאמינה לך, ילד
מושתן וחוצפן (על אף שאני כבר בן 22 וחצי), אתה יודע שאני
צריכה ממך את כל הפרטים". את השם הסכמתי לתת, בקטנה, את
מספר-הטלפון, סבבה, אבל כשזה הגיע לארץ מוצאו של הסבא, החלטתי,
זהו, לא אכפת לי, אני לוקח את הגופה הביתה, שם בארון, ככה אני
מרשים את כל הבחורות, אתם יודעים, בקטע של "היי בובה, רוצה
לעלות אלי לראות גופה?".

הבעיות התחילו לצוץ כשהבחורות אמרו: "מה, יש לך גופה בבית?
וואו, זה מדליק!", אז הראתי אותה לדנה והיא מה-זה נלחצה, כאילו
מינימום אני מחזיק את סדאם חוסיין בארון. "תירגעי", אמרתי לה,
"זה בסה"כ חייל פשוט, שיגיד תודה שמצאתי אותו". שירלי, זאת
שפגשתי בדיסקוטק, מה-זה נגנבה מהעניין, אז היא החליטה שהגופה
(שירלי קראה לה 'יוסף' על שם יוסף טרומפלדור האגדי) תשכב
בינינו אחרי שנעשה מה שנעשה. הבחורה השלישית, שאני כבר לא זוכר
איך קוראים לה, החליטה שנחיה את הגופה ואז היא תהיה כזאת "צלע
שלישית", להפיג קצת את המתח המיני. שעתיים ישבנו, קראנו
סיאנסים, העלנו רוחות, אפילו הבאנו רופאה-אלילה מקזחסטאן, אבל
כלום לא עזר. החלטתי ללכת על הטופ שבטופ. הלכתי ל"שפצן גופות"
- וואלה, יוסף יצא משכמו ומעלה.

לאט-לאט התחלתי להביא אותו לאירועים המשפחתיים. את האמת,
אף-אחד כבר לא שם לב שיוסף הוא גופה, פשוט חשבו שהוא נורא שקט,
והרי כמו שכולם הזכירו: "סייג לחכמה שתיקה", "מים שקטים חודרים
עמוק", וכמו שהוסיפה שירלי בחכמתה הרבה: "שקט שקט תרדוף" (ואז
גם צחקקה בקול המעצבן שלה). הקטע המוזר הגיע כשהבנות התחילו
להידלק על יוסף. אמרו שהוא שקט, רגיש, יודע להקשיב ויש לו חיוך
של מונה ליזה.

לאט-לאט יותר ויותר בחורות התחילו לעלות לדירה שלי ושל יוסף.
בהמשך יוסף גם למד לדבר, ולצחוק, וואלה נהיה איש אשכולות, כלי
עולם, עד שיום אחד החליט שאני קצת מיותר בשבילו. אני זוכר את
המשפט האחרון שלו שיצא לי לשמוע: "בובה, רוצה לעלות אלי לראות
גופה???".