עומד באמצע הרחוב
די אפור
 אני יודע לאן אני הולך
אבל אין לי מושג מתי
לא יודע מה

מליון עלים יבשים        ואשפה
וטיפות של שלוליות גשם
 ופרצופים של אנשים
ריקים    מחייכים?    
לפעמים.
כולם מסתובבים סביבי
במעגלים מכושפים
בסיבובים  מאיימים
כאילו כולאים אותי
בגליל  מוטרף של רוחות
 שרוצה להפוך מוצק

העיניים שלי לא יודעות
אחרי   מי   לעכוב
הכל זז כל כך מהר,  ואפור. אפור מפחיד
אנשים מתעוותים פתאום
לא נראים
כרגיל.
רחוקים יותר. קטנים יותר.
לא אנושיים יותר.
   מישהו טעה הפעם.
ואיפהשהו אני יודע
שלא הייתי צריך להיות פה
לא עכשיו.   לא ככה!

לא הייתי צריך להיות פה