הדמעה הגדולה מכולם
עוד נוצצת בקצה העין
ולי כבר אין כוח למטאפורות
הרדיו תקף אותי הלילה
קרין בקולו צלול
פער בי חור חלול
גלעד, גלעד
לאן הלכת ומתי אתה חוזר
איך איבדתי עוד חבר
עייפתי מלענות תשובות של שגרה
לשאלות כל כך נדושות
אין בי עוד טיפת כוח
לעשות  את המסע
מהאבל הפרטי אל שמירת ההצגה
עייפתי מלגשר על המרחקים העצומים שנפערו בי פתאום
מותירים אותי מתנודד על פי התהום
איך אני יכול לישון, קיבינימט?
איך אני יכול להיות בסדר?
דיי!!!
עייפתי מלקבל את גזרות העולם
אני לא רוצה ואף לא מאמין
שמי שקרא בשמי בכזו חדווה
שמי שנלחם איתי על אותה היציאה
כדי לזכות ולוותר לי מבחירה
שמי שחלק איתי את האינטימיות של מקלחת משותפת
שמי שחי את החיים עם כל כך הרבה שמחה
אני יודע שאתה לא מת, גלעד, זו רק אשליה
תחזור

גלעד גלעד, לאן הלכת ומתי אתה חוזר
נגמרו לי המילים
ואזלו גם הרגשות
אין בי כלום, מרוקן
נאחז בכול זכרון קטן
איך אפשר לכתוב אותך?
לא רוצה מילים ריקות
אני רוצה
לעלות להר הכי גבוה שיש
לתלוש את הבגדים ולכבות את הרוח
אני אצעק עד תיפח רוחי
אשתיק את השמש
אני רוצה לבעוט בכל מה שקיים
להרוס משהו יפה
אתה היית משהו יפה
הם לקחו אותך
בלי לצעוק
השמש ישנה אז
ברימון, כל כך קרוב לראש השנה
ואני רוצה לראות אותך
תחזור

אני שתיקה לא שום דבר אחר
אני צליל כל כך גבוה שאף אחד לא שומע
רק כל הכלבים, נובחים בשבילך עכשיו
כשנערים מתים הופכים גבעות
אני רק נזכר
במבט, בחיוך
בב"ש על קפה
או באוהל מתחת לפוך
סחבת את הפוך המצ'וקמק הזה לכל מקום
יא מפונק אחד
תחזור

גלעד, גלעד לאן הלכת ומתי אתה חוזר
כמה מילים כבר שיחררתי
כמה רחוק אני מכל דבר כלשהוא
כמה רחוק אני מעצמי
ממך
אחוות לוחמים
למה אני צריך את זה אם אתם מתים לי?
תחזור

חיילים מתים
אני יודע את זה
יותר מידי טוב
אבל
לא חשבתי שתמות צעיר כל כך
בחסות ערפל
בחשכת הליל
ברסיסי השנאה של שני עמים
שסטו מכל נתיב
ואתה עדיין כאן
מרחף בחדר
מול עיני
אבל אני יודע
שזה מילים אחרונות
אני יודע שזוהי פרידה
זוהי פרידה
לעזאזל
תפסיקו לכפות עלי פרידות כבר
תפסיקו לקחת לי חברים
ואני שונא אותם
אני שונא את כולם
אני לוקח את הזעם
משהו חם
אני לוקח את הזעם ומתחיל לעוף
חכה לי שם, פישר קינג
מעבר להרי החושך
חכה לי שם בסיבוב הבא
עוד ננצח, אני ואתה
יום יבוא ואתה תנצח