חבליי מקבת מהדקים את מצפוני
לא מותירים בי מקום לתת לך
לגעת.
ק-ר-ע א-ו-ת-ם.
אצבעותיך יימשכו פס דק לאורך גבי. לאט
לטף פניי בזיפים רכים, בשפתיים חמות
נשוף בי מילים צעק,
את מה שכל כך קשה לי
ללחוש.
בריקוד מפותל אחייך לך את שאתה לא יודע ואתן לך
לשבור את רפרטואר תנועותיי מתחתיך
ציפורניי יקעקעו בגבך אותיות יפניות באדום
אסמן אותי עליך [סימנים זמניים].
ובשבילי הפרוזדור של המבט
אספר לך כי אכסיומה אני
סותרת תורות אחרונות שנבראו מפיות אוהבים
[וודאי לא תאמין לי]
רק זכור,
כי אם אברח [ואברח]
עצור אותי. החזק בי עוד רגע
הוכח לי
את שאני לא הסכמתי לדעת
מקרוב |
