כל היום, חושב עלייך
כל שנייה, וכל דקה.
אם רק תצאי לי, לרגע מהראש
אפילו לרגע אחד, אם אפשר שלוש.
את בכלל לא שמה עליי
לפחות ככה, זה נראה.

כל זה רגע של שכרון חושים
הכל זה שטויות, וקשקושים.
את יודעת שאני אותך אוהב
ומקווה שגם אני אצלך, נמצא בלב.

בין כל הדמויות והתמנות
אני רואה אותך, בכל מקום.
אני זוכר את היום הזה
וגם את, אותו זוכרת.
מתחת לעץ התפוח
עם כל האהבה, והרוח.
 
זה היה רק רגע של שכרון חושים
הכל בינינו רק בעיות ותרגילים.
את אומרת שאיתי את גמרת
ושמעכשיו לא נתראה לעולם.

"לא, זה לא נכון, היא צוחקת!"
אמרתי לעצמי, כשהלכת.
התברר לי שזה כן נכון
ושכלפיי איבדת את כל הביטחון.
אז רק משפט אחרון לפני העזיבה
"תגידי שזה לא נכון, שאת אותי עוזבת,
תגידי שאותי את עדיין אוהבת".

בזה אני בטוח
שרק עיוור, לא יראה את האהבה הזאת.
אותה אהבה שהרגשתי כלפייך, ואת כלפיי  
וביטוייה הוא: "שאת לעולם תהיי היחידה בחיי!"