שלום לכם, היום נעבור סדנה לטבע האדם, הנכם מתבקשים שלא לגעת
בכיבוד עד סיום הסדנה!
שנתחיל?...
דמיינו לעצמכם חתלתול, חמוד כזה, קטן ושעיר, משחק בכדור של
צמר... בוא נגיד... סגול. עכשיו תציירו מסביבו חבית. החתול
החמוד נעמד לו בתוך החבית ומציץ החוצה, הוא נראה שמח, מראה
מלבב. פתאום מופיעים על החבית כתמים קטנים, והם גדלים מהר, הם
ירוקים, ואתם רואים שיש גם כמה דפיקות על החבית... וגם הן
גדלות...
החבית הזאת מתחילה להיות טיפה מוזרה, אז אתם מסתובבים מסביב
לחבית כדי לבחון אותה מקרוב. ואז אתם רואים שעל הצד השני יש
סמל רדיו אקטיבי, המניפה הזאת. ואז הריח מתחיל להשתנות, מסריח
פתאום, הריח נעשה בלתי נסבל, ואדים ירוקים מתחילים לעלות מן
החבית, עננה ירוקה סמיכה עוטפת אותה.
ואתם רואים את החתול, מבט תמים בעיניו, לכאורה לא ממש מודע למה
שקורה סביבו, הוא מחזיר לכם מבט טמוה, אתם לא כל-כך יודעים איך
לפרש אותו, עד שפתאום החתול מתחיל לגדול, ציפורניו גדלות,
מתעגלות, מתחדדות, האזניים שלו גדלות, שערו ושפמו מתארכים,
עיניו גדלות, בוהקות מכפי שהיו, חודרות, וצבען מתחלף לצהוב,
צהוב מסנוור.
החתולפלצת ממשיך לגדול ונראה יותר מבעית מרגע לרגע, ריר ניגר
מפיו כמו מים הגולשים מסיר שעלה על גדותיו, ואז הוא פולט
חרחור, מפחיד כזה, הוא כבר לא יכול לילל כמו חתלתול.
פתאום אתם מבינים שהחתלתול הזה היה חתולפלצת כל הזמן, אתם פשוט
לא ראיתם את זה, אולי בחרתם שלא להבחין, או שאולי הוא פשוט
הסתיר את זה טוב.
אתם רואים פתאום שלא הכל הוא מה שהוא נראה מבחוץ, הייתם
תמימים, אתם נגעלים מהמחשבה של כמה חמוד חשבתם שהוא בהתחלה,
נגעלים מהמחשבה עליו בכלל, נגעלים מעצמכם.
ואז החתול הזה, אחרי שחשף את עצמו, מתחיל ללכת, הוא מתרחק מכם
ואתם רוצים לעצור אותו, למנוע ממנו לפשט את כוונותיו הרעות,
אתם רוצים שכולם ידעו, שידעו איזה אשלייה טמונה בתוכו.
ואז הוא פונה אל מישהו שאתם לא מכירים, אתם רוצים להזהיר אותו
שיתרחק מהחתולפלצת הזה, רק שהבנאדם הזה לא מפחד ממנו, להיפך,
הוא מחייך.
אתם רואים שהחתולפלצת גוער מעליו, כמעט טורף אותו, ובכל זאת,
אתם לא מבינים איך זה הגיוני, האיש הזה מתכופף ומלטף אותו.
אתם כועסים על האיש הזה, על בורותו, על זה שהוא לא שם לב
שהחתול הזה הולך לטרוף אותו ובמקום לברוח הוא מלטף אותו ולוקח
אותו אל חיקו.
אתם עוזבים את המקום, ממורמרים על תמימותו של העולם, על זה
שקשה לראות דרך החיצוניות שעוטפת אותנו, את כולנו, פתאום הכל
נראה לכם מזוייף, כל אחד וכל דבר.
לפתע עיניכם נופלות על משהו שמעודד אתכם, אתם חשים מרוממים
פתאום. לרגליכם עומד חתלתול קטן, עוד חתלתול קטן, והוא מתחנף
ומתחכך ברגליכם. זה נעים, אתם רוכשים בבת אחת המון סימפטיה
לחתלתול החמוד, אתם רואים שהוא משחק עם כדור של צמר...
פתאום אתם נעתקים על מקומכם, מרימים את העיניים מהחתלתול,
מרגישים שמשהו לא בסדר כאן, עשיתם, או שאתם עושים טעות, אתם לא
ממש יודעים מה היא...
ואז אתם מסתכלים על החלתול עוד פעם, ורואים משהו בין טפריו:
והוא מושיט לכם קנקן |
