נקרא להם ג'ורג', אן והארי.
שלושתם חיו באיזו עיר-שדה בקולורדו, או מקום מעין זה. הארי ואן
היו נשואים וזבלים לבנים. אן היתה בת ארבעים ומשהו והארי בן
חמשים ומשהו. הארי הפעיל אולם באולינג מקומי והשתכר משכורת דלה
אשר בוזבזה מיד עם קבלתה על-ידי שניהם. אן לא עבדה אבל שתתה
וחיששה וקנתה כל מיני שטויות בכסף שלא היה להם והזדיינה עם כל
מיני טיפוסים כשהארי לא היה בסביבה. הם היו שקועים בחובות
פעוטים ונמצאו במצב נדידה המלטותי תמידי, פחות או יותר. כאשר
לא עלה בידם לשלם את שכר הדירה בפעם המי-יודע-כמה היה בעל הבית
שסבלנותו פקעה מסלק אותם והם היו עוברים אל התחנה הבאה.
ג'ורג' חי גם הוא באותה העיר. גילו היה איפה שהוא בין גילה של
אן לגילו של הארי. ג'ורג' היה גדול, מוזנח ובודד. היתה לו
עבודה קבועה כלשהי ובית בבעלותו. איכשהו מצאו ג'ורג' והזוג
הארי ואן זה את אלו. הארי ואן היו זקוקים לדיור, כדרכם. ג'ורג'
הציע להם להתגורר אצלו, ללא שכר דירה. במקום שכר דירה הציע
שיותר לו לזיין את אן, מתי שירצה. הארי ואן הסכימו. במונחים
וייט טראשיים זה היה הסדר סביר והגיוני. הם עברו לביתו של
ג'ורג'.
הזמן חלף. חודשים? שנים? לא משנה. הרבה זמן. ג'ורג' היה מרוצה
למדי מנתח הבשר ששכר לעצמו. הארי היה חוזר מאולם הבאולינג
ורואה את ג'ורג' דוחף לאישתו באמצע חדר האורחים, מול הטלביזיה
המשדרת קרטונז. הולך לישון לבדו ושומע אותה מזייפת אנקות בחדר
הסמוך. לפעמים היו השלושה ישנים כולם במיטה אחת ועורכים אורגיה
עלובה.
העסק התחיל להימאס על הארי ואן. לג'ורג' היה בית יפה, מחסה
המתקבל בברכה מפני גשמים ונושים. אבל הוא עצמו היה מיותר
לחלוטין בבית הזה, עד כמה שהדבר נגע לאן והארי. השניים טיכסו
עצה והגו מזימה משותפת. להארי היתה אלת בייסבול. הוא הציע שהוא
יכנס לחדרו של ג'ורג' כשזה האחרון יישן וירסק את פיקות ברכיו
של ג'ורג' באלה. כך לא יוכל ג'ורג' להימלט. לאחר מכן יכו אותו
השניים למוות או יחנקו אותו בכרית או משהו כזה. לא היה להם
מושג ברור איך יעשו זאת. את הרעיון לרסק ברכיים במחבט בייסבול
שאב הארי מן הטלביזיה, מקור כל אותו חלק זעום בהשכלתו שהיה לא
מקומי ולא פונקציונלי-בתכלית. ריסוק ברכיים במחבט בייסבול היה
מה שהיו בריוני מאפייה מרושעים עושים לאויביהם בכל המותחנים
שבין הפרסומות. הארי רצה להיות בריון מרושע. הוא רצה מעט מאד
דברים, וכמעט כולם היו פעוטים ודוחים כמו זה. בשלב הזה של חייו
ידע הארי מן הסתם בודאות שכבר לא יצא ממנו שום דבר. בטח לא
בן-אדם. הוא גם חש בעמימות שלא יאריך ימים הרבה. זבלים עניים
ונטולי ביטוח רפואי כמותו מתים מהר. סיגריות, מזון-מהיר, סרטן
לא מטופל או שבץ או משהו כזה, וזהו. לפני מותו, השתוקק לבצע
משהו מענג ונתעב בתכלית. לזיין ילדה, למשל. לרצוח מישהו, למשל.
הוא לא פחד מאש הגהינום. הגהינום כבר היה פה.

היום הגדול הגיע. הארי ואן התקדמו בחשכה, רגליהם היחפות מנסות
לא ממש בהצלחה לפסוע ללא רחש על גבי שטיח הרצפה המטונף וכווי
הסיגריות. הארי החזיק את מחבט הבייסבול מונף מעל כתפו הימנית.
משקפיו עבי-הזגוגיות נצצו קלושות. משקפי קריאה של אדם שאינו
קורא דבר. הוא היה גבר. איש זר, בעל כרס נוזלית ושיער צבוע היה
מזיין את אישתו מזה שנים. הארי לא בא לשחק משחקים. הוא בא
להרוג. גבר לא הורג באקדח. גבר הורג בידיים. אן הזדנבה אחריו,
חמושה בסכין. מעבירה את הסכין מיד ליד ומוחה את זיעת היד
שהתפנתה במכנסיה הפרחוניים וההדוקים מדי. כשהכירו זה את זו,
היא והארי, היא הייתה בלונדינית זנותית ומעוררת תאווה כסטייק
שמנוני. עשרים שנות חיי ג'אנק פוד זרעו רקבון מתקדם בכל בשרה
השופע, הצונח עתה בדבלולים דוחים לכל עבר.
הארי פתח באיטיות רבה את דלת חדרו של ג'ורג'. שניהם פסעו פנימה
בלב הולם. בחדר עמדה חמימות מצחינה של חדר סגור שישנים בו.
ג'ורג' נחר. בתוך החדר השתהה הארי שהות ארוכה למדי עד שהסתגלו
עיניו הלא צעירות לחשכה. הוא התקרב אל המיטה ואזר אומץ כמיטב
יכולתו. איש מן הנוכחים, כולל הוא עצמו, לא יכול לראות זאת,
אבל הפחד גרם לזין שלו להתכווץ ולהצטמק עד שנבלע כולו כמעט
בכיס האשכים, כאשר רק אפס קצהו מציץ החוצה בחיישנות. הארי איתר
את המקום בשמיכה המכסה את ג'ורג', בו למיטב הבנתו נמצאה אחת
מברכיו של ג'ורג'. הוא הרים את האלה והכה בכל הכוח. המכה נספגה
בחלקה בשמיכה והחליקה על גבי אבר בלתי-מזוהה כלשהו. ג'ורג'
הקיץ באחת, מבולבל. הוא צעק. הארי היה מבוהל. הוא הרים את
המחבט והכה שוב, פוגע שוב במשהו.
ג'ורג' זינק מן המיטה ותפס את המחבט האחוז בידי הארי. הוא טלטל
אותו בכוח וניסה לנתק את ידי התוקף מן הנשק. שניהם פרצו החוצה
מן החדר, במחול דובי גרוטסקי. אן רצה אחריהם וצרחה על ג'ורג'
שיעזוב את הארי. הארי לא הרפה. ג'ורג' התנשם והתנשף
בקולי-קולות כמו כל שמן בשעת פעילות גופנית. על אחת כמה וכמה
כאשר הוא אחוז אימת מוות. הוא התיז טיפות זיעה מסריחות לכל עבר
ופלט חום כמו מנוע מכונית ישנה. הוא הבין שהוא נלחם על חייו.
נכס מפוקפק, אבל שלו. עכשיו נקט טקטיקה חדשה: כשידיו אוחזות
עדיין במחבט, הדף בכוח את גופו כנגד זה של יריבו. הארי נמחץ
בין כרסו הצמיגית של ג'ורג' לבין הקיר. צלעותיו השמיעו קול
פיצוח פריך. אחיזתו במחבט נשמטה בהדרגה. ג'ורג' עמד לנצח. הוא
ישרוד. הוא יזכה בנקבה. הוא ישאר בחיים ויעמיד צאצאים אשר ישאו
את המטען הגנטי העדיף שלו. עולם חדש ואמיץ.
אן נעמדה מאחוריו, צווחת בהיסטריה. היא ראתה את האלה נשמטת
בהדרגה מידי בעלה. תפסה את הסכין ונעצה אותה בכל הכוח במתנו של
ג'ורג', כלפי מעלה, פעמיים. "זה נכנס כמו חמאה", כפי שהתרברבה
אחר-כך באוזני חבר.  ג'ורג' נפל, רפוי, על ברכיו. אן והארי
דקרו אותו וחבטו בו במחבט הבייסבול עוד מספר פעמים, עד שהיה
ברור לחלוטין שהוא מת.

אחר-כך היה הכל כמקובל. הביאו יריעת ברזנט ועטפו את הגופה.
גררו אותה אל הטנדר. נסעו ונשאו וקברו אותו בחצר הגרוטאות,
מאחורי אולם הבאולינג. פיזרו עלים ואבנים להסוות את הקבר. חזרו
הביתה, קלפו את השטיח מן הרצפה, ניקו אותו עד כמה שאפשר
והדביקו אותו חזרה. בנו סיפור כיסוי תפל על נסיעה כביכול של
ג'ורג' ליעד בלתי-ידוע ולזמן בלתי-מוגבל. בולשיט.
שניהם נתפסו, נשפטו והורשעו. קבלו משהו רציני. שבעים שנה כל
אחד, או משהו כזה. מי זוכר. למי אכפת.