מיכל שרוני / תהום |
אני ואתה, כך חלמנו, לשם נגיע
לך אני מספרת-
חנוקה מדמעות
תחילה עלייך לא הייתי מוותרת
נפלת לתהום
ברק ורעם
דממה.
אתה שם שוכב נדם,
שוכב על האדמה
רוח החיים שלך אבדה,
עברה אליי, כך ביקשת
כעת אני חשה בודדה מריקנות
חלק ממני שמת
והכל באשמת התהום
התהום ההוא, השקט...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|