הייתה לה מין הרגשה של לבד. מה שבטח תמיד ידעה אבל התכחשה לו,
זה שהיא תמיד הייתה לבד. לא נורא לה, רק לפעמים מחניק קצת
בגרון. מדי פעם היא הסתכלה מסביבה והרגישה עיוורת, הדברים
שראתה היו קצת שונים ממה שאחרים ראו. לפעמים כל מה שמחזיר אותה
למציאות זה הדיבורים שמסביבה והשמים שמעליה.
היא ישנה לבדה ומחשבות התקיפו את ראשה מכל עבר כך שלא הצליחה
להירדם. כשישנה והתעוררה הייתה צריכה להתרגל למקום שבו היא
נמצאת באמת.
הייתה לה מין הרגשה של לבד, הדברים מסביבה הפכו לקו דימדומים
בין מציאות לדימיון והראש היה דלת שמדי פעם נתן לה הצצה בעולם
הדמיון ושחרר אותה ממציאות שגרמה לה להשכח. |
