יש תקופות שהחיים פשוט חולפים לידך, כאילו דברים קורים אבל
פשוט לא לי, הכל עובר לידי, שום-דבר לא נוגע בי, חסרת-רגש
להכל, אדישות פשוט משתלטת עלי...
לא אכפת לי ביחד או לבד, לא אכפת לי אם "היא" תהיה קרובה אלי
ותספר לי דברים, לא אכפת לי לא ללבוש חשוף או צמוד בשביל
המבטים שמעלים את האגו אי-שם מעל העננים, לא אכפת לי ללכת עם
נעליים שלא מטעות את כולם ומסתירות ת'עובדה שאני נמוכה והאיפור
הזה, כס-אמא של מי שהמציא אותו!!!
נסעתי באוטו ברחובות חיפה היום, הסתכלתי מהחלון על אנשים
כולם נראים כאילו יש להם מה לעשות
אנשים יורדים מאוטובוס, ממהרים, כולם ממהרים לאנשהו
חוץ מהאיש הזקן שניגן באקורדיון וחייך לאנשים, הוא כבר לא מיהר
לשום-מקום, מזמן לא ראיתי מישהו שמחייך סתם לאנשים
אבל בעצם, כשחושבים על זה, גם הוא לא חייך סתם, הוא רוצה
ת'כסף...
מעניין אם הוא מאלה שבאמת צריכים כסף או שהוא מאלה שמשתמשים או
צריכים ת'בקבוק וודקה הזול.
ההוא שהיה כ"כ אכפת לי ממנו פעם ותמיד העסיק אותי, נמצא אי-שם
רחוק ממני ואני שומעת עליו רק סיפורים, וסיפורים זה לא משהו
שכדאי להאמין להם...
גם עלי יש סיפורים, בעצם על כל אחד יש סיפורים
היא ישבה איתי באוטו היום, כל הדרך לא דיברנו בכלל וזה מוזר,
כשחושבים על זה, כמעט ולא דיברנו בכלל היום
מה זה אומר עלינו? התרחקנו? התנתקנו?
אנחנו כבר לא החברות הכי טובות???
כמו שכבר אמרתי, האדישות הזאת שהורגת אותי לא גורמת לי
להתעניין ולנסות לראות מה קרה ולמה...
עוד מישהי שהיה חשוב לי לחזור להיות בקשר איתה דווקא הראתה
צעדים ראשונים ולי זה כבר לא ממש עקרוני ומשנה
חייתי איתה ובלעדיה וההבדל קטן עד-כדי-כך שלא משמעותי, או אולי
זה רק תקופה, תקופה של אי-אכפתיות שמערפלת הכל.
עד לפני כמה זמן, כשהייתי במצב הזה, במצב של לרשום משהו
אז הייתי כותבת "עליו", או "אליו" כי זה היה ברור שאני אראה לו
את זה
עכשיו, היום, זה נראה לי טיפשי וכ"כ לא נחוץ, מה כבר יש לי
לרשום עליו?
הוא בדיוק כמו ההיא ממקודם, כשחייתי איתו חייתי לפניו ואני
אחיה גם אחריו...
נראה שהאדישות שלי מתפזרת גם לאחרים
אולי אני באמת מפיצה רעל לאנשים סביבי, אולי היא צדקה ואני
אשכרה "כלבה מהגהנום"...
אבל לי אין בעיה עם עצמי, אני לא אמות מזה
אז שילכו להזדיין כל מי שכן יש לו בעיה עם זה
גם ככה אני לא בתקופה שאכפת לי מכולם וממה הם חושבים
אז עוד מישהו שישנא אותי, עוד מישהו שלא ידבר איתי...
יש עוד הרבה אנשים בעולם, הם לא היחידים, נכון?
אני אתחיל לפתח שיחות עם עצמי והקטע המצחיק הוא מה יקרה כשאני
אשנא את עצמי מלדבר עם עצמי, נשמע כמו סוג של בעיה נפשית, הא?
זה בסדר, כולם כבר חושבים שיש לי הפרעה כלשהי אז אולי אני
צריכה לממש אותה
אני אהפוך להיות נערה בהפרעה!!!
אגלם תפקיד שאני אוהבת... מטורפת משהו
ואז לאף-אחד לא יהיו ציפיות ממני ואם אין ציפיות אז אין
אכזבות, אין אכזבות אין טענות ואז אני יכולה לחיות בשקט ולעשות
מה שאני רוצה וזה יהיה בסדר, הרי אני לא בסדר, אני מופרעת, אני
מנהלת שיחות עם עצמי, ריבים, ויכוחים ועוד בנוסף לכל אני עושה
ברוגז עם עצמי
מצטרפת למחשבת הכלל שאני פויה ואיכסה, shit happens
בכל מקרה אני יכולה להוסיף לזה שאני רואה אנשים ורודים ופילים
ירוקים...
כן, אני חושבת שזה יעשה את העבודה...
כולם יתרחקו ממני וחוץ מהאנשים בחלוק הלבן אף-אחד לא ירצה לדבר
איתי, מי רוצה לדבר עם...
נערה בהפרעה!!! |
