היום כד' בתמוז. אני בוהה בהתפעלות בדבורה שזה עתה סיימה קורס
טיס בהצלחה לא מבוטלת. זיהיתי אותה מהתמונה בעיתון - הנקבה
הראשונה בצה"ל.
ראיתי אותה בתמרוני אוויר שזוכים לראות רק במפגן יום העצמאות,
חותכת את דחיסות האוויר של חום יולי, וטופחת משב בריזה על פניי
אחוזות האימה, כאילו הן רואות מינימום את לוציפר אוחז קלשון
בידו באמצע תחרות זריקת כידונים של המאה ה- 16.
היא ממשיכה הלאה, אני נושמת לרווחה. זה היה קרוב. בפעם הבאה
אהיה מוכנה. עכשיו אני מצטיידת בעיתון מגולגל וכושר הישרדות
שרכשתי בצבא.
היא מתכוננת למפגן השני, במופע עוצר נשימה היא רושמת בכנפיה
"סאלמת" - מילה שלמדה בזמן אימונים בשטחי האויב.
רגע האמת, היא עומדת באוויר בגובה עיניי. שתינו סופרות עד
שלוש, נראה מי תשלוף ראשונה. 1 2 3  ש פ ל א ק - כנפיה המרוטות
נדבקו במודעות האבל, בעוד גופה העירום צונח לאיטו על הרצפה
המקולפת. צניחה לא רעה, אפילו די טובה לפעם ראשונה.  היית
צריכה להתנדב לצנחנים, יא בת זונה!