אביגיל נץ / ירושלים |
מביטה באריות
חרדה הייתי לפצות את הדממה
לפצוע את יופי החומות
חיתוכי האבן שחרצו בך -
ידיים ארורות,
מעניקים לך אופי
מטילים בך דופי
את בי, בין השורות
אני תולה כינור
זיכרון ימי ביניים
טווה מילים קשות
לזכר הר הבית
עוד זעקת השור
זועף בשערייך
ובבשרי - קרחון צחור
הוכתם אדום,
ירושלים
בנסיעה נמלא חלון
אדים כמו דמעות
את מסיטה מולי וילון
ומנשקת לשלום
האריות עוד דוממים
עוד בלכתי,
שתיקה של לוחמים
על אדמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|